זמן הוא פחות חשוב: עצות לתמר

שלום,
אני בת 19 מהמרכז . לא מזמן הכרתי מישהו חדש , אחריי 3 שנים ללא קשר עם גבר .
אנחנו יוצאים שבוע , כמעט כל יום, לים, לסרט ולכל מיני מקומות כיפיים.
ממש התחברתי אליו ואני מפחדת לאבד אותו. ( הוא לא יודע את זה , אבל הוא אמר לי שהוא מפחד לאבד אותי).
בדייט החמישי שלנו ( שקרה אתמול ) הוא סיפר לי שיש לו ילדה, מהאקסית שלו , שהם היו 5 שנים ביחד . ( הוא בן 22 אגב )
אני לא יודעת איך לעכל את זה ומה לעשות, אני מפחדת שההורים שלי לא יקבלו אותו ( הרי זה ברור , זה לקבל גם את הגבר וגם את הילדה ) ואני לא יודעת אם אני יכולה בכלל לקבל את זה..
אני בעצמי כדיין ילדה , אבל למרות כל זה אני מרגישה שלא מיציתי אותו ( מן הסתם ) ושאני לא רוצה שזהו זה יגמר ..
לא יודעת מה לעשות:/

תמר יקרה,
כן. יש כמה רמות לאמירות שלך לעצמך, ונראה שאת מודעת לחלקן, ואולי לא לכולן. את לא רוצה שזה ייגמר, וזה לגיטימי. את רוצה "למצות אותו". למה לא, בעצם?הצד השני, שאולי מפריע לך למצות אותו, הוא שאת חושבת במונחים של "כל החיים". כלומר, שאם את בקשר איתו, אז זה רק כי הוא האדם שאיתו תרצי לחיות לנצח. בסך הכל, הייתם בחמישה דייטים. האם שנה ביחד "תמצה אותו"? יכול להיות. האם שנתיים? שלוש? - ועדיין תהיי אחר-כך בתחילת דרכך האישית והמקצועית, בגיל 22, עם נסיון חיים מעניין - בהנחה שהכל יהיה בסדר ביניכם. האם תתאהבי בו ובבת שלו, ותרגישי שאת לא רוצה לעזוב אותו, אלא להביא ביחד ילדים משלכם? - זה אמנם גיל די צעיר, בימינו, אבל זה אפשרי, וזה עוד שלוש שנים, אבל למה לא? - עד אז תדעי טוב יותר אם זה מתאים לך. במילים אחרות: יש לך זמן. אם הכל יהיה נפלא ביניכם, אז הרווחת. אם לא, אז ממילא זה יסתיים עוד קודם. היום, הזמן הוא הדבר שהכי פחות משמעותי עבורך. אני לא יודע אם את לפני צבא או אחרי צבא או באמצע או בלי צבא. אני לא יודע מהי תוכנית החיים שלך, המקצועית והאישית, ואני גם לא יודע אם את יודעת. הכניסי את הכל למשוואה בהמשך, כשתרצי להחליט, ובתנאי שהוא ימשיך למצוא חן בעינייך, כי אם לא, אין שום בעיה ממילא.