צרכים זוגיים: תקשורת והבנה

היי, בת 28, לקראת חתונה עם בן זוגי בגילי. אנחנו בקשר כבר קרוב לשנתיים, בהתחלה לא הייתי בעננים ממנו אבל כן ככל שהכרתי אותו יותר התקרבתי, ראיתי את הטוב שבו, אנחנו היום מאוד קרובים וכיף לי איתו וטוב לי איתו. עם זאת יש לי הרגשה שהוא לפעמים לא יודע לענות על הצרכים שלי וזה דבר שמביא אותי לתסכול גדול... במיוחד כשאנחנו לקראת חתונה וזה עוד יותר מעלה פחדים וחששות של מה יהיה ולמה אני מכניסה את עצמי. העניין הוא כזה.. בן זוגי הוא אדם שקט ומופנם ולעתים דווקא ברגעים שבהם אני הכי צריכה שיגיב אליי כמו למשל שאני עצבנית הואא נסגר ומתכנס בעצמו, זה מחרפן אותי כי אני מרגישה שאני יוצאת "משוגעת" ומדברת עם עצמי, אין לי פרטנר לעצבים שלי וזה יוצר תסכול ושאין לי איך לפרוק ולהעביר את העצבים ואז הכל נשאר בפנים. דוגמא מאתמול נסענו לאנשהו והוויז כתב לנסוע בדרך אחרת , אז בן הזוג אמר לי שזו לא הדרך הנכונה ולא להקשיב לוויז, בגלל שהקשבתי לו בסוף נתקענו בפקק במשך 20 דקות וכעסתי עליו, אמרתי לו למה הוא היה חייב להתערב וכל זה בזמן ששנינו מתים מעייפות ורוצים להגיע הביתה לישון ותמיד יש לו קטע שהוא חושב שהוא יודע יותר טוב, אז אמרתי לו גם לגבי זה. כל העת שאני מדברת הוא שתק ולא הגיב לי, כששאלתי למה הוא לא מגיב הוא אמר "בגלל שאת כועסת עכשיו"..מקרה שונה שקורה לא מעט , אבל דומה במהות ובהתנהלות זה שכשאני מתקשרת אליו לפעמים באמצע היום עם איזשהו נושא שאני רוצה לשתף אותו בו, נגיד אני מבואסת ממשהו או צריכה לפרוק אז הרבה פעמים אני מדברת ומשתפת בקושי שלי והוא בצד השני של הקו פשוט שותק, אני שואלת אותו למה הוא לא מגיב והוא פשוט משתתק ואומר שהוא לא מרוכז והוא בעבודה ולא יכול להקשיב לי כמו שאני רוצה ושנדבר בערב.שני המקרים דומים אחד לשני בזה שהוא תמיד צריך את ה"תנאים הנכונים" , הוא כאילו מסוגל לדבר רק כשיש שקט, ששנינו לבד, שאני לא כועסת, שהכל במי מנוחות.. עכשיו זה לא באמת עובד ככה, החיים האמיתיים מלאים מהמורות, מלאים קשיים ועומס ואני לא רוצה להרגיש כל החיים שאני צריכה אותו ורק כשיש לו את כל הקרקע הנכונה שכוללת שקט ומרגוע וכו' הוא יכול להיות שם בשבילי. האם הבקשות שלו לדעתך לגיטימיות..? איך אפשר להרגיש שמישהו נמצא איתי שכשאני צריכה אותו באופן ספונטני הוא לא מגיב ומתכנס בעצמו? זה ממש מתסכל וגורם לי להרגיש לבד בתוך הקשר.. אשמח לעזרתך

מרווה יקרה,
כמו הרבה דברים בחיים זוגיים – התמונה מורכבת. אני מבין את העובדה שהוא לא עונה על צרכים מסויימים שלך. מצד שני, אפילו באותו מימד שאת מדברת עליו (ואני לא מדבר על דברים אחרים שבהם אין לי ספק שהוא טוב לך בהם, אחרת לא היית איתו שנתיים), בהחלט יכול להיות שהוא עונה על צרכים אחרים שלך. למשל, שדווקא בשל הצורך שלו בשקט, את לומדת להכיל קשיים. אמנם במידה, ואמנם את לעולם לא תהיי הוא,אבל אולי טוב לך שהוא שליו ורגוע יותר, ואולי אפילו טוב לו שאת לא. למשל – כי יש דברים שאת תדרבני אותו להילחם עליהם, ויש דברים שהוא ימתן אותך, כי אולי הצורך שלך הוא להיפגע פחות.בהחלט יכול להיות שלו הוא היה כמוך, היה לך אולי טוב מאד במקומות שהוא מסכים איתך, אבל היה לך קשה מאד איתו כשהוא לא מסכים איתך, וכשהוא נפגע ממך, כי הוא היה יותר נלחם בך על הצדק שלו.השאלה היא איך יוצרים ביניכם תקשורת שתדבר גם את הצרכים שלך וגם את הצרכים שלו, ותיפגש באיזה שהוא מקום ללא מלחמות ומאבקים – אבל עם ביטוי הרבה יותר מספק של הצורך שלך בשיתוף כשקשה לך. וכנראה זה משהו ששניכם צריכים ללמוד לעשות טוב יותר. מצד אחד איך לומר את מה שיש לך לומר ושחשוב לך לומר, אבל מבלי שהוא ירגיש מאויים, ובעיקר מבלי שהוא ירגיש שאתם הולכים לריב, ומצד שני – איך להקשיב בכל זאת לקשיים שלך, מבלי להרגיש שהוא חייב, בעקבות הקשבה, להכנס למאבק, אלא להיות מסוגל גם להקשיב וגם להכיל וגם להרגיע באופן שאינו מבטל את הצרכים והפגיעות שלך. זו דרך התקשורת שלכם שתצליח לספק את הצרכים שלכם – ודווקא ההבדלים שקיימים ביניכם יכולים להפוך את השותפות שלכם לטובה ומספקת יותר. זה משהו לדבר עליו וללמוד ביחד, ללא פחדים מאי קבלה הדדית, אלא מתוך ההבנה שאתם יכולים ללמוד ולהצליח בגלל השונות הזו.