צרות, נעורים וקשרים מורכבים

בבקשה תעזר לי! אני אובדת עצות!בנובמר אהיה בת 18. בכיתה י' התאהבתי בילד אחד שאמר לי שהוא אוהב אותי. מכיוון שהוא ייסר אותי כל כך, ניסיתי בכל כוחי להתאהב במישהו אחר שאותה תקופה דיבר איתי, וסיפר לי שהוא אוהב את חברה שלי. וכך, התאהבתי בילד הזה...אך יש לי בעיה.. כבר שנה שניה שאני אוהבת אותו, ואנחנו ידידים ממש טובים. הוא לא מפסיק לדבר על חברה שלי שהוא אוהב אותה... ואני מנסה לעזור לו כמה שאני יכולה... הוא ילד מתוסבך, בעל דיסגרפיה, ללא חברים, לא יוצא מהבית, נשר מבית הספר, דיסלקט, בעל בעיות קשב וריכוז ונוטל זייבן. הוא דיכאוני, והוא תמיד גורם לי להיות גם בדיכאון... הוא לא תמיד נחמד אלי, ולמרות זאת תמיד אני מנסה לעזור לו ולהוציא אותו מהדיכאון. לא פעם הוא הודה שבילעדי קרוב לוודאי היה מתאבד.הבעיה היא שהוא עושה אותי עצובה כל כך... בכל דרך אפשרית. לפעמים אני לא יכולה לתפקד מרוב שאני עצובה. יכול לקרות שיום אחד הוא מדבר על זו שהוא אוהב ואז אני בוכה יום שלם, ויותר... ולא מפסיקה לבכות. אני לא מצלחיחה להתרכז בלימודים, להתכונן... ועכשיו יש בגרויות וזה חשוב. הייתה תקופה שהוא כמעט גרם לי לאנורקסיה, מרוב שהוא עשה אותי עצובה... ולא אכלתי. אני לא מפסיקה לחשוב עליו, או על זו שהוא אוהב.אני לא יכולה לא לדבר איתו, כי אז אני מתחילה לחלום שאני מחבקת אותו, ואני קמה עוד יותר עצובה - כי אני לא מדברת איתו. ויותר מזה - הוא אוהב לדבר איתי, ולכן הוא לא מפסיק להתקשר, לשלוח הודעות, אימיילים, SMSים וכו'.. וזה קשה לא לענות לו...לא רק זה אלא, שהוא גם מרמה אותי בצורה מסוימת... כיוון שהוא אומר לי שהוא אוהב אותי, ולא פעם מנסה לחבק אותי... אבל אם ניראה לך שהוא מנסה לנצל אותי, וסתם אומר שהוא אוהב אותי, אז זה לא המיקרה... אני חושבת שהוא אוהב אותי, אבל יותר את אותה אחת שהוא מדבר איתי עליה. לא אמרתי לו שאני אוהבת אותו, אבל אני מניחה שכמו שאני יודעת שהוא אוהב אותי, ככה גם הוא יודע שאני אוהבת אותו. ביגלל זה גם נורא קשה לי לא לדבר איתו יותר, כיוון שאולי יש לי עוד סיכוי איתו...גם חבל סתם לאבד ידיד... למרות שהוא עושה אותי עצובה.אבל הבעיה המרכזית היא - אותה ילדה שהוא אוהב, הוא לא מפסיק לדבר עליה, ולספר כמה שהיא יפה, שהיא דוגמנית וכו'. ואני מכירה אותו והיא חברה טובה שלי. בעיה היא שאני מקנאה... אני כל כך מקנאה שזה כבר לא ניראה לי נורמאלי. כבר שנתיים שלכל מקום שאני לא אלך - טעם העיר, אילת, חופשים, מקומות כיפיים - אני לא נהנת! כי בכל מקום שאני לא אהיה אני תמיד אשאל את עצמי "אם היא הייתה פה, בטח כולם היו מתחילים איתה... ועכשיו אף אחד לא מתחיל איתי כי אני לא יפה כמוהה". ואז אני מתחילה לבכות, אני לא נהנת משום מקום, אני לא אוהבת לצאת יותר, הביטחון העצמי שלי ירד... אני עצובה, כל כך עצובה...איתה כבר ניתקתי קשר, כדי שהיא לא תעשה אותי יותר עצובה... אני מוצאת את עצמי רואה סרטים ומתחילה לבכות כי הדמות מזכירה לי אותה, ואני רואה כמה שהיא יפה. בל"ג בעומר היא הייתה איתי במדורה ובכיתי כי היא התלבשה יפה, וזה העציב אותי...אמרו לי שיכול להיות שיש לי את בעיה הזו שאני מאוהבת באותו ילד שדיברתי עליו מיקודם כי ההורים שלי גרושים, ואני לא בקשר עם אבא שלי... אבל אני כן בקשר טוב עם סבא שלי, ודודים שלי... אדיפוס למשל, היה לי על דוד שלי. אז לדעתך זה יכול עדיין להשפיע?ביכלל, קשרים לא טובים עם אבא יכולים להשפיע על מערכות יחסים עם בנים אחרים בעתיד?אני גם ילד המאוד פרפקציוניסטית... אולי זה גם משהו...אתה חושב שאני צריכה ללכת לטיפול, מאחר ואני כל כך עצובה, ואובססיבים לגבי הילדה הזו, ואותו ילד שאני אוהבת?אנא עיזר לי... דיברתי עם כל כך הרבה אנשים, ועובדים סוציאלים...סליחה סליחה סליחה על האורך ויתודה רבה מראש!!

רוי יקרה,
יש לי רושם שאולי טוב לך להיות עצובה. כי את עצובה מצרות של אחרים, וזה נותן לך תחושה שאת אדם טוב (מה שנכון), ושיש מישהו שנזקק לך (וגם זה נכון). אלא שלפעמים את כל כך נזקקת לתחושה הזו שצריכים אותך (החבר הזה שלך), עד שאת לא יכולה להסתדר בלעדיה. לפעמים, לכן, היוצרות מתהפכים, ואת נזקקת לכך שהוא יזדקק לך. אלא שהוא נזקק לך, לכאורה, רק כי אין לו מישהי אחרת, גם אם היה רוצה, ובמשחק הזה ביניכם, הוא גם יוצר תלות שלו בצורך שלך בו, וגם שליטה שלו בך דרך הצורך שלו בך ושלך בו. ואם כל זה מבלבל אותך, הרי זה בצדק, כי זה באמת קצת מבלבל, ואולי כדאי לקרוא זאת שוב.שתביני, רוי, גיל הנעורים הוא בכלל גיל מאד מבלבל. בטח כבר אמרו לך את זה מליון פעמים, ואת בטח לא מאמינה כל כך שזה ישתנה. אז אולי אגיד לך שוב: זה ישתנה. אבל עד כמה זה ישתנה, תלוי במידה רבה בך. הקושי של גיל הנעורים הוא שמתחילים לפתע ליצור בגיל הזה מערכות יחסים שהם שונים מאלו שהיו לנו כילדים. אלא שכשאנחנו רק מתחילים אותן, אנחנו עדיין לא יכולים להיות בטוחים בעצמנו, כי לא התנסינו בהן מספיק. אנחנו עדיין לא יכולים לדעת, בשלב הזה, אם אנחנו מספיק מושכים את הצד השני, או לא. לא הרגשנו מספיק תגובות מבני המין השני, מה עוד שגם בני המין השני נמצאים באותו מצב, ולא מנוסים מספיק כדי להיות בטוחים בעצמם, וגם לא יודעים עדיין איך לעשות את זה נכון. התוצאה היא צלחת ספגטי ארוכים וסבוכים עם הרבה רוטב סמיך. כשמתבגרים עוד, לאט לאט התסבוכת הזו מותרת, ויותר קל לנו לראות את הקצוות, ולהבין איפה אנחנו עומדים בכל מערכות היחסים הבוגרות, וגם לומדים לקבל טוב יותר את מה שאנחנו ומי שאנחנו. אני יכול להרגיע אותך, שגם אם את לא ממש רואה את זה, החברה היפה שלך מרגישה לא פעם באופן מאד דומה, וגם היא לא בטוחה בעצמה. ואני אומר את זה כי אני יודע שכך זה בגיל הנעורים. גם היא לא קיבלה עדיין מספיק חיזוקים חיוביים, וגם היא עדיין לא יודעת היכן גבולות היכולת שלה, ולכן גם היא חייבת להיות די מבולבלת. אני לא יודע אם זה מנחם אותך, אבל אולי קצת כן.

חחח תודה רבה על התשובה... ניחמת אותי קצת...אמרת שכניראה אני נהנת להרגיש שמישהו תלוי בי. יכול להיות, אבל... יותר אני מרגישה שאני אוהבת אותו ביגלל שאני צריכה ריגושים, ואין לי הרבה...למשל, כשאני חוזרת מאיזה טיול, אז אני נהנת לדעת שאני חוזרת למישהו שאני אוהבת, ושהוא אוהב אותי אבל אנחנו לא ביחד. הוא גם מאוד שונה ממני, אני פרפקציוניסטית כזו, מעולה בלימודים, והוא ההפך הגמור... פריק מופרע כזה. וגם זה מושך אותי.רבים גם אומרים שאני אוהבת אותו כי הוא לא מעונין בי... בנוסף, אני אוהבת לעזור לאנשים שיש להם בעיות פסיכולוגיות (ויש לו), כי אני רוצה להיות פסיכולוגית..חח באמת אני מרגישה שאני לא אצא מהבילבול הזה בגיל הנעורים (אני בת 18) בקרוב.. גם אני מרגישה שהרבה מהבנים שרוצים אותי - אני פשוט לא רוצה. אני מרגישה שממש אין מישהו אחר מלבד אותו אחד שאני אוהבת! וזה מתסכל...

ומוכנה גם לקחת סיכונים, פתחי את הדבר הזה איתו לגמרי. ספרי לו שאת אוהבת אותו, ספרי שאת רוצה שיהיה לו טוב, ושאולי מוטב לו להיות עם מישהי שאוהבת אותו, ושגם היא חשובה לו מאד, במקום לפנטז על מישהי שאינה רוצה בו.הסיכון של פתיחה מוחלטת הוא, כמובן, שהיחסים ביניכם ישתנו, אבל זה יכול להיות גם לטובה. חשבי על זה.