חרדות חברתיות: ניתוח פסיכולוגי
הילה
התמודדות עם טראומה מהעבר
⌄
דר' חסון שלום רב,איני יודעת אם אתה עוסק בתחום שלהלן, אך אנסה את מזלי בכל זאת.אני בת 36. ההערכה העצמית שלי נמוכה בעיקר בגלל חוויה שליוותה אותי מגיל 13 עד גיל 23 בערך. חברתי הטובה ביותר בכיתות א-ו, שהייתה חלק בלתי נפרד מחיי התחברה בכיתה ז עם שתי חברות אחרות, "המלכות החדשות של השכבה" ובמשך 10 שנים הייתי עדה ל"בגידתה" ולהעדפתה את האחרות ה"יותר טובות". היא לא הרפתה ממני והחזיקה אותי כברירת מחדל תמיד. הייתי תמימה מכדי להבין מה קורה לי. למדנו יחד כולנו עד כתה יב' ואח'כ היינו בצבא ביחד (גרעין נח'ל). ניתקתי איתה ועם החברות האחרות את הקשר בסביבות גיל 23. עד היום אני חולמת עליה לפחות 3 פעמים בשבוע. התחושה הרעה שהיתה לי אז חוזרת גם בחלומות. שאלתי היא כיצד נפטרים מהטראומה ? הפתרון היחיד הוא טיפול פסיכולוגי ? האם יצירת קשר עם החברה לשעבר ושיחה גלוייה איתה אמורה לפתור את הבעייה ? האם אפשר לטפל בבעייה בהיפונזה ? האם יש עוד דרכי טיפול ?בתודה רבה רבה מראש,הילה
ד"ר אורן חסון
חרדות חברתיות
⌄
הילה יקרה,
את צודקת. זה אינו התחום שלי, ואת יכולה לפנות גם לפורום לפסיכותרפיה. ובכל זאת אנסה להביא גישה התואמת את תחום הדיסיפלינה שלי, הפסיכולוגיה האבולוציונית, ואולי תהיה בזה תועלת. אשמח אם תגיבי ותגידי מה דעתך.13 שנים זה זמן רב מאד להמשיך ולשאת עלבונות, ובעיקר את התחושה שלא ידעת לקרוא את המפה, ואם כן קראת את המפה, לפחות בחלק מהזמן, לחיות היום עם התחושה שלא היה בך אז הכוח לצאת משם. היא, החברה שלך, לא מעניינת אותי. נדמה לי שהיא גם לא מעניינת אותך. מה שכן מעניין אותך, ומה שחשוב מאד לתדמית העצמית שלך, כך נדמה לי, הוא ההבנה שאז לא הצלחת להתמודד עם המצב הזה, והחשש שלך שכאשר זה יקרה שוב, תיכשלי שוב. אם זה המצב, הרי תפקיד החרדות שלך הוא לדאוג לכך שתישארי על המשמר כל העת, כדי שתוכלי לזהות את הסימנים כאשר הם קורים, עוד בתחילתם, כדי שלא תפלי שוב באופן הזה. לכן, ככל שתבטחי יותר בעצמך שלא תחזרי על הטעות הזו, או, מה שיותר סביר, שאם כן תחזרי עליה, שהיא לא תגרום לך ליפול עמוק כל כך, ושתוכלי גם להשתקם בקלות, החשש שלך ייקטן, ואז יהיה לך גם קל יותר לקיים יחסים חבריים ויחסים קרובים עם חברים וחברות אחרים.לא אמרת לי אם יש לך עדיין קשיים כאלה, אבל אם אלו החרדות שלך, ואם זיהיתי נכון את הסיבה להן, זה אומר גם שאת מאד נזהרת בחברים. טיפול פסיכולוגי יכול לפתור זאת. אני לא מתמצא בטיפולים בהיפנוזה, ולכן לא יכול לומר לך אם זה יכול לעזור. בעזרת עבודה עם איש מקצוע, או לבדך, תצטרכי לזהות את מקור הבעיה (שייתכן שהיא זו שעליה כתבתי כאן), ואת הסימפטומים, ולתרגל את עצמך הן בבניית בטחון עצמי חברתי, והן בבניית יחסי חברות משוחררים מחרדות.