ציפיות בקשר: מה גורם לאכזבה?

עד היום הייתי אובססיבית ומאוהבת מעל הראש 24 שעות לגבר מסויים. וזה כבר שנים שפיתחתי רגשות עזים כלפיו, כי הוא גם השלים בעבר את החסך שאני סובלת עד היום מבעלי. לשנות את בעלי זה לא יעזור, ניסיתי כל האפשרויות שהצעתי לי ומאומה לא עזר. וקיבלתי את הגזירה. אני היום לא צעירה ולא מסוגלת לפרק משפחה מכל מיני סיבות.... בדיעבד, טוב שזה קרה. הגבר הנשוי הפסיק משום מה לחזר אחרי, ואני בטוחה שיש לי חלק בזה, כי שיחקתי אותה קשה להשגה, גם קשה היה לי "לשתף פעולה" היות ואני נשואה ובאה מבית שמרני, כמובן שפתאום זה קשה לי. עזרתי אומץ וניסיתי אני לחזר אחריו בעקיפין, וגיליתי חוסר שיתוף פעולה מצידו. אולי אושליתי, אולי נקמה ששנים הוא ניסה, ואני התחמקתי. אני מרגישה שאנו משחקים כמו חתול ועכבר ונוקמים אחד בשני. שוב ניסיתי לחזר- הוא הבטיח להתקשר, ועוד דברים שאישלה אותי שהוא "מעוניין בי", וכלום לא קורה. נפגעתי מאד ממנו, ואני החלטתי להיות זרה כלפיו, קשוחה, לא להראות לו שאני מעוניינת בו ובתוך ליבי אני מרגישה שנאה עזה כלפיו שאין לי שליטה על זה וכשאפגוש אותו עם כל מיני ידידים משותפים, אשתדל להתעלם ממנו ולתת לו להרגיש שאני כבר לא רוצה אותו יותר. בקיצור: הפכתי מאובססיבית כלפיו במובן החיובי לאובססיבית במובן השלילי, ז"א: בהתחלה תמיד חיפשתי את מבטו, תמיד מבטינו הצטלבו, תמיד היה מפלרטט איתי, והיום אני רוצה להפגין בנוכחותו עד כמה אני מתעבת אותו, כי כך אני מרגישה וגם בכדי לפגוע בו. מה דעתך על כל הנ"ל, איך הפכתי את עורי מקיציניות אחת לשנייה, מעולם לא הרגשתי כעס/אכזבה/ומרירות כלפי אדם כפי שאני מרגישה כלפיו. הגעתי למצב, שגם אם הוא יראה אמפתיה כלפי,- זה נגמר לי. מרוב שאתאמץ מבחינה מלאכותית :זרות כלפיו, זה יהפוך לטבעיות כלפיו. מה קורה איתי מדוע הפכתי ממאוהבת כלפיו מעל הראש לשונאת אותו מעל הראש. עמך הסליחה על האריכות, אך הייתי חייבת לפרט בכדי שתקבל תמונה כללית ואז יהיה לך תשובה יותר עניינית לתת לי. רב תודות - שרה.

שרה יקרה,
פיתחת כלפיו ציפיות, אלא שאת היא זו שלא נתת לו לממש אותן עבורך. עם הזמן הוא התייאש. האכזבה שלך גורמת לכעס, כי הקשר שהיה לך איתו עד היום לימד אותך שהקשר איתו "מגיע לך", אז באיזו זכות הוא מונע אותו ממך?נסי לשבת עם עצמך, ולנסח מכתב אלי, כמו זה שאת כתבת לי, אבל מכתב שיהיה ממנו אלי, ושמספר לי בלשונו ובדבריו, כפי שאולי הוא חושב ומרגיש, את המצוקה שלו בקשר שלו איתך. אולי זה ירגיע אותך קצת.קראי את המכתב, ואחר-כך השמידי אותו. את לא רוצה שמישהו אחר יקרא אותו בטעות.

ד"ר חסון, בוקר טוב לך. קשה לי להיכנס לנעלים של האיש, ולהיות כאילו במקומו ושהוא כאילו כותב לך את המכתב. כי אני מציאותית, זה לא מחזה/הצגה שאני יכולה להמציא מאחר והיום, אני באמת כבר לא יודעת מה הרגשות שלו כלפי ומה הוא חושב או חשב עלי, הלוואי שהייתי יודעת את מסתורי ליבו. איבדתי את בטחוני העצמי כלפיו. איבדתי את האימון לחלוטין. 2 דברים אני יודעת בוודאות ואני עומדת מאחורי זה: א. הוא פוחד מאשתו פחד מוות. ב. הוא מתלהב מאד מיופיי. ואולי (ויתכן מאד ואני צודקת) שזה מסביר את כל מה שאני עוברת ועברתי איתו. רק דבר אחד אני מרגישה שכבודי נרמס עכב כל התנהגותו , ואני נמצאת במערבולת של רגשות ואינני יודעת איך להתמודד עם זה: מצד אחד אני מאד חושקת בו כשאני רואה אותו הוא ממגנט אותי ואין לי שליטה על זה, ומצד שניאני מאד מאד מאד כועסת עליו. האם השתגעתי? הרי ישבתי עם עצמי וחשבתי: אני הרי כבר לא צעירה ובעצם כל התנהגותי מתאימה לנערה בגיל העשרה. בגיל הטיפשעשרה. מה קורה איתי, לעיתים אני אומרת האם אני נורמלית? האם זה בגלל שאני שנים סובלת מחסך והנה הגיע מישהו שמילא בעבר את החסר ופתאום הוא התקרר וזה חסר לי?. אולי משום שגופי ונפשי סובלים עד מאס מחסך וזה לא קשור לגיל העשרה??. מה יש לך לומר לי ? תודה רבה ותסלח לי על כל האריכות. אני באמת אישה שסובלת. הילדים, הנכדים והעבודה ממלאים אותי, לולא הם אני מרגישה שהייתי מתאשפזת בבית חולים לחולי נפש. כתבתי לך מהלב.

שרה יקרה,
את אולי לא בת 16, אבל את גם בחסך, וגם פגועה. מתברר שקשה לך לשלוט בשילוב הזה, של תקווה לא ממומשת ושל הפגיעה.דאגי לכך שיהיה באמת מי ומה שימלא אותך, וחפשי דברים שימלאו אותך לא רק בעשייה, אלא גם בריגושים ובעניין, כי רק דברים כאלה יכולים להחליף תחושות בעוצמה כזו שחווית.