צורך מיני בזוגיות: הבדלים והשפעות

שלום,
אני בת 30, נשואה, בעלי בן 34. 2 ילדים ואחד בדרך.
מאז ומתמיד הייתי פרקטית בכל הבחירות שלי, וכך גם בבחירת הבעל.. יצאתי עם מעט מאוד גברים, מצאתי בחור נחמד וטוב, מבוסס עם עתיד כלכלי ככה״נ טוב, שהתאהב בי מעל הראש והתחתנתי איתו. אני מאוד מעריכה אותו בתור בן אדם וכיף לי לדבר איתו על הכול ואני סומכת עליו והוא חבר טוב. הבעיה היא במישור האינטימיות ובכלל בקשר הבינאישי. אני לא יודעת אם הבעיה בי בתור בן אדם או בחוסר משיכה שלי אליו.

בעלי טס הרבה מהעבודה, כולם מרחמים עליי אבל לי זה דווקא יותר קל - פחות מישהו ׳לטפל׳ בו. בשבילי זה כמן מטלה להתייחס אליו בסוף היום (הוא ממש צריך את זה, ואם אני עייפה או אין לי כוח ורוצה לישון הוא ממש מתבאס ואומר לי את זה), ולדבר איתו, ולהתנשק וביחוד - לעשות אהבה..

כמובן שמטבע הדברים בזמן האחרון - אני בהריון ואני מאוד עייפה אחרי כל היום בעבודה ועם הילדים אז אני מייד הולכת לישון אחריהם, והוא ממש מבואס מזה בזמן האחרון.

באופן כללי בזמן האחרון אנחנו עושים סקס פעם בשבוע (בזמן שהוא בארץ) וגם זה לפעמים לא. בשבילי כל פעם שהוא רומז על זה - זה עונש. הוא כמובן מתבאס שאני מיבשת אותו או שאני לא יוזמת. יש לנו ממש הבדל בצרכים וזה קשה...

אשמח לעצות, תודה

ש יקרה,
באופן טבעי, יש פער מסויים בין גברים לנשים בצורך המיני. בדרך כלל, הגבר רוצה יותר. השפעות סביבתיות, או השפעות הורמונליות, או תדמית גוף ועוד, יכולים אז להשפיע מאד על הצורך. כרגע את בהריון, ולכן הקונפליקט הזה מועצם עוד. זה לא אומר שצריך להכנע לכך. אין לי ספק שכרגע את רואה את הסקס ביניכם כעונש יותר מאשר בתקופות רגילות. האם זה תמיד היה כך? - כי אם לא, זה אומר שיש פוטנציאל למשהו חיובי - גם אם אולי את לא רואה בו את הגבר המושך בעולם. זה בכל זאת גם משהו תקופתי, ועם השפעות חזקות, יחסית, של כל מה שקורה לכם מסביב. האם שינוי של אוירה, פעם בשבועיים, שיאפשר לך פחות עומס, יותר זמן לחברות ולשיתוף ולבילוי וכייף ביחד, יוכל להקל עליך ליהנות מסקס איתו גם כשאת בהריון? - שווה אולי לנסות.קל יותר לראות את העולם בשחור, ובאופן חד צדדי, בכל רגע שהוא אפור כהה. אבל אולי שווה, לפעמים, להוסיף קצת אור, ולראות אם יש שם עוד צבעים.

הי ד"ר אורן,תודה רבה על התשובה וההתייחסות.כשאתה אומר "לא להיכנע", אתה מתכוון לא לעשות דברים כשאין לי חשק בהם נכון?אתה צודק שזה בד"כ בא בגלים (לפעמים יש תקופות שיותר בא לי ותקופות שפחות בא לי), אבל בכל התקופות - תמיד יש לנו את פער גדול בין הרצוי למצוי (מבחינת בעלי) ואני מתאמצת לתת יותר ממה שאני מעוניינת (למרות שגם אז נשאר פער גדול בין מה שאני נותנת לבין מה שבעלי רוצה..)יש לי משיכה אליו לעיתים נדירות, ממש לא מספיק...באיזשהוא מקום אני חושבת שזה טוב לפעמים לתת יותר וקצת "להכריח את עצמי" בשביל הזוגיות. אתה לא חושב ככה?אתה חושב שיש מקום לעשות משהו שיגרום לי להימשך אליו יותר ? (למרות שאני לא יודעת מה זה יכול להיות...)תודה רבה

ש יקרה,
לא. התכוונתי לאפשרות ולצורך לפעמים שלא להכנע לתחושות הרעות שלך, שבאות בשל עניינים חיצוניים. מתוך הבנה שלפעמים זה לא קשור אליו ואלייך. לקבל את זה שיש גלים, ושזה טבעי שהם שם, ולא להסיק מסקנות הכרחיות וסופניות כשאת בגל פחות טוב. כרגע, יש לך כנראה סיבות לגל לא טוב שאינו קשור בהכרח ליחסים ביניכם. האם להיכנע לו? - לא יודע. חשבי מה את יכולה. חשבי (וכאן נכנס מכתבי הקודם) אם כאשר את מצליחה במחשבה שלך להכניס קצת צבע במחשבה שלך על היחסים ביניכם, אז יש לך סיכוי טוב יותר להגיע לגל חיובי. אבל אלה הם דברים שתצטרכי שוב ושוב לבחון עם עצמך.האם את חושבת או מרגישה שאת צריכה עיבוד וליווי מקצועי, כדי לחזק את הצד החיובי והאופטימי שלך? חשבי על זה. את מכירה את עצמך ואת נטיותייך. יש אנשים שיכולים להעזר בטיפול כדי להתגבר על נטיות טבעיות לדיכי (או דיכאונות, במצב קשה יותר), או לראות דברים באופן שלילי, כדי להפוך את חייהם לחיוביים יותר, וליצור מומנטום טוב. חשבי על הרגלייך, ועל ההתמודדות שלך עם לחצים, ועל הנטייה שלך לכעוס, או להיות מסוגלת או לא מסוגלת לסלוח, ואולי המחשבה הזו תעזור לך להבין אם כדאי ללכת לטיפול, או שאין צורך, ושאת יודעת לזהות נכון את המציאות - בעיקר ולמרות כאשר היא לא לגמרי טובה ואולי גם לא לגמרי רעה, שאז הכי קשה להתמודד עם שאלות והחלטות.

שלום
שוב,תודה על התשובותהפעם אני בענין קצת אחר וקשור. להזכירך, בעלי בחו"ל חצי מהזמן. תמיד כשבעלי טס אני לבד עם הילדים, עובדת משרה מלאה, עושה תואר 2 תוך כדי, עכשיו גם בהריון. בלי עזרה מההורים. זה מאוד מאוד קשה.ותמיד כשהוא לא פה נצברים בינינו מתחים ומרירות. קודם כל עצם זה שאני לבד פה והוא בחו"ל עושה המון דברחם שהוא אוהב, נהנה בסופ"שים ארוכים (עכשיו בדיוק חזר מסקי 3 ימים) - זה כבר גורם לי למרמור. אני יודעת שהוא עובד קשה בשאר הזמן, ואני יודעת שזה בשביל העתיד שלנו, אבל איכשהוא אני לא מצליחה להתגבר על זה.תמיד יש לנו בעיה עם שיחות הטלפון כי השעות הפוכות. והוא תמיד מתעצבן כי הוא חושב שאני לא מעריכה את זה שהוא משתדל לדבר איתי כשאני מתקשרת למרות שהוא באמצע דברים ופגישות, וכשהוא לא יכול לדבר (למשל - ממש באמצע פגישה חשובה) - אז אני מתבאסת עליו ו"עושה לו פרצופים דרך הטלפון", ושתמיד אני מדברת רק על עצמי ועל זה שקשה לי ולא שואלת מה איתו ומה שלומו (למרות שלפעמים אני כן שואלת אבל כנראה לא מספיק). ואני בכלל טוענת הפוך - שהוא בכלל לא מספיק מעורב ושהוא לא מעריך את מה שאני עושה (יש הרבה ימים שמתפספס לנו לדבר. אתמול הלכתי לאולטרסטאונד ורק היום הצלחתי לדבר איתו להגיד לו את מין העובר. זה מבאס, היה לי קשה לשמור בבטן כ"כ הרבה זמן). אני מרגישה שכל האנשים בעולם וכל מקום שאני הולכת אליו חושבים שאני סופרוומן, אבל רק לבעלי זה נראה רגיל והוא עוד מעביר ביוקרת על ההתנהגות שלי בזמן שכ"כ כ"כ קשה לי, במקום פשוט להכיל אותי וזהו.נמאס לי כבר מהמצב הזה.

ש יקרה,
אין ספק, ואני מניח שתוכלי להבין, מדוע לבעלך יותר קשה להכיל אותך מאשר לכל האחרים שחושבים שאת סופר וומן. כי אם כלפיהם את סופר וומן, אז כנראה שהם לא מרגישים שאת דורשת מהם משהו, או מבקשת, ואם כן, אז זה רק במשורה. זה הרבה יותר קל.אני קורא את המכתבים שלך, ורואה דבר והיפוכו. בגלל שאת לא ממש מאוהבת בו, את כותבת בפנייתך הראשונה: "בעלי טס הרבה מהעבודה, כולם מרחמים עליי אבל לי זה דווקא יותר קל - פחות מישהו ׳לטפל׳ בו." ובפנייתך האחרונה את כותבת: " תמיד כשהוא לא פה נצברים בינינו מתחים ומרירות. קודם כל עצם זה שאני לבד פה והוא בחו"ל עושה המון דברים שהוא אוהב." וכשהוא כאן, את כותבת: "בשבילי זה כמן מטלה להתייחס אליו בסוף היום (הוא ממש צריך את זה, ואם אני עייפה או אין לי כוח ורוצה לישון הוא ממש מתבאס ואומר לי את זה)." אז החלוקה היא שכאשר הוא שם את מרגישה מקטרת כשהוא לא נותן לך מספיק תשומת לב, וכשהוא כאן, הוא מתלונן שאת לא נותנת לו תשומת לב. את מבינה שיש לכם בעייה בהגדרת המטרות, ובתקשורת, בגלל זה פנית אלי. אבל צריך גם לטפל בזה. ואם אתם לא מצליחים לבד, כפי שזה נראה, רצוי שתעשו זאת באופן מקצועי. דרך המכתבים שלך אני לא מתיימר לדעת מהו המינון הנכון, ומי עוצר מה, ומי רוצה יותר או לא רוצה יותר. בשביל זה צריך לשבת ביחד ולהבין איך מגשרים על הפערים, ואיך מרגישים שלצד השני באמת איכפת ורוצה, כל אחד על פי צרכיו, ובאופן שבו שניכם תהיו מרוצים.