צורך במרחב אישי וקירבה בזוגיות

שלום
דר' חסוןלשמחתי אני נשואה באושר, יש לי בעל מקסים אהוב ואוהב. אנו מצפים לילדנו הראשון. לצערי מאז שהכרתי אותו אני לא נהנית מהנשיקות שלי איתו. זה קרה לי בעבר עם בחור אחר אבל באופן כללי זכור לי שאני מאלה שאוהבת ומצפה לנשיקות. אבל זה קרה דווקא מבחורים מסויימים שלצערי ידעתי מראש שאין לי סיכוי איתם.בעלי בעד מגע וחיבוקים ולקח לי זמן עד שהתרגלתי לכך. הוא מאוד אוהב להפגין אהבה בכל מיני דרכים ואני בניגוד אליו רק להיפך. אוהבת את השקט שלי, שומרת על המרחב.אני מבינה שאני לא בן אדם של מגע אבל לא מבינה מדוע נעלמה הצפייה שהייתה לי עם אחרים לגבי נשיקה.מה עליי לעשות בנידון? איך להינות?תודהאולhttp://www.starmed.co.il/forum-180/msg-3804870#ixzz2lCtdmYN3סטארמד בריאות

אולי יקרה,
יתכן מאד שהצורך שלך במרחב אישי והצורך המועט שלך בקירבה מונע ממך להתמסר לנשיקות. אולי כי יש בך עדיין מידה של התנגדות לקירבה, ונשיקות הן קירבה רבה מאד. אולי דווקא משום כך, היתה בך ציפיה לנשיקות מבחורים שידעת שאין סיכוי, ראשית כי הקירבה ממילא היתה אולי נמוכה יותר ולכן פחות מאיימת, ושנית, וזה העיקר - כי הצורך שלך בקירבה אליהם היה משמעותי יותר ומאתגר יותר, כסוג של מבחן לקשר, ולכן ידעת לשים בצד את הרתיעה שלך מקירבה, למען צורך משמעותי אחר. מה שמראה, אגב, את הקשר שיש בין ההנאה שלך מנשיקות לעולם הרגשי שלך, ובעיקר, לצורך בהוכחת האהבה.איך עובדים על הרתיעה הזו? - שאלה לא פשוטה. ראשית, כנראה עשית צעדים ראשוניים בעובדה ש"התרגלת" למגע ולחיבוקים עם בעלך. וכתבת "התרגלתי" לעצם העובדה, ולא "התרגלתי ליהנות מהם". אולי הדרך ליהנות מנשיקות עוברת דרך ההנאה ממגע ומחיבוקים, כדי להסיר מחסומים שיש אצלך. האם תצליחי ללמד את עצמך בהדרגה לרצות זאת? - אולי, אם תצליחי להסיר מעצמך מחשבות על התנגדות, ועל כך שאת עושה זאת בעל כורחך רק בשבילו, במקום להתמסר אליהם ולהניח למחשבות הללו.ואולי תצטרכי טיפול - בין אם תרפיה אצל פסיכולוג/ית קליני/ת שתנסה לגעת במקורות הריחוק שלך, ובין אם אצל מטפל/ת מיני/ת (שרובם ככולם הם גם פסיכותרפיסטים) - ולו רק כי מטפלים מיניים עוסקים הרבה בשאלות של מגעים פיזיים בין בני זוג, ולכן, בצורה כזו או אחרת, שאלות כמו שלך הן חלק ממה שהם עוסקים בו באופן די שוטף.