צורך בהקשבה והערכה בזוגיות

שלום רב
דר' חסון,הבקר ביקשתי לצלם מסמך שהיה בעלי אמור להוציא מהבית - היות ונראה היה לי נכון לשמור עותק בבית. ליתר בטחון. בעלי פרש זאת כיאלו הדבר נובע מכך שאני לא סומכת עליו. "אני יותר אחראי ממך". הוא חטף לי את המסמך מהיד ברוגז וכעס. מבחינתי, זה לא היה קשור בכלל לחוסר אחריות אלא מתוך מחשבה שתמיד יש גורמים חיצוניים שאנו לא שולטים עליהם. הרצון לצלם עותק דוקא נבע מאחריות. אני כמובן התפוצצתי מתגובתו של בעלי. הוא לא קיבל את עמדתי, והתעקש לקחת אותו מידי - ושילא אצלם אותו. מה אכפת לך, אמרתי לו ? על מה אתה רב איתי, שאלתי אותו ? על כזו שטות ? אבל זה לא עזר. הוא עמד על שלו.זו דוגמא אחת מיני רבות, סתם עוד דוגמא למה שאני חווה. כל צעד ושעל שליבבית, "זוכה" לציון, ביקורת, התייחסות שלילית, מאשימה ועוד. העלבות רבות, חוסר התייחסות לדברים שאני אומרת. אם אני באה לנקות פירורים מהכיריים במטבח ובעלי נמצא במטבח באותו זמן ומנקה את הכיור, הוא אומר לי: אתה לא צריכה לנקות, אני מנקה.כנגד התרעומות שלי אני "זוכה" ליחס מזלזל, לא בגובה העיניים, לבעיטת הכדור חזרה אלי. ונסיון להעביר כל דבר אלי חזרה. מין הסתם, אני, ונראה לי שאף אדם שדוגל בזכויותיו האדם הבסיסיות המוקנות לו, לא יסכים שכל צעד שלו במרחב בו הוא חי, יהיה נתון לחוקים ורצונות של אחרים. וכי לא יוכל לנהל צעדיו בבטחון.חשוב לציין, כי ניסיתי לשוחח איתו פעמים רבות. אף בטיפול בו היינו, שהוא בחר לסיים, אמרה המטפלת כי הוא כמו הפרה שבועטת כל פעם בחלב שהיא נותנת, והיתה שואלת אותו לא אחת: לנוכח אמירותיו "שוב אתה תוקע " ?מבקשת לשאול אותך, מה דעתך על כך ? איך אתה רואה את זה ?כיצד לדעתך ניתן לפתור בעיה זו. מן הסתם, אני מתנגדת, לא מוכנה לקבל יחס והדבר גורם לחיכוחים רבים ומריבות ביננו.אודה להתייחסותך . איך אתה רואה את הדברים ?אורלי.

אורלי יקרה,
מן הסתם, שניכם הייתם מוכנים למריבה חזקה על ממש אותה "שטות", ואני חושב שזו בכלל לא השטות עצמה, כמו הפגיעה שהוא הרגיש כאשר הוא פרש כפי שפרש את מה שאמרת, והפגיעה שאת הרגשת בגלל האמירה שלו. ועל כך כנראה אתם רבים – על הצורך בהערכה מצד הצד השני. למרות שזה אולי נראה כמו מאבק על הצורך בשליטה על החלטות, אני חושב שזה קודם כל על הצורך שהצד השני יקשיב ויעריך, וזה נכון אצל שניכם.חבל שהטיפול הזוגי לא עבד. ברור לי שנתת כאן את אפס קצהו של מה שקרה שם, אבל אם זו תמונה משקפת, אז כנראה שהמטפלת שלכם לא כל כך ידעה לגשת אליו. ממש כשם שגם את לא כל כך יודעת איך לגשת אליו, אגב. – אל תתרעמי על האמירה הזו, כי הרי לו היית יודעת לדבר איתו באופן שהוא יהיה מוכן לקבל (="לגשת אליו"), סביר שהוא היה מתנהג אחרת. זו אינה האשמה כלפייך, אלא הצגת התמונה כפי שהיא, אחרי הכל, כנראה שלא קל לדעת לגשת אליו. התוקפנות שלו כלפייך אינה מגיעה ממקום בטוח אלא ממקום פגיע. כך שהאמירות שלה ביטאו את התסכול שלה, ואולי בגלל זה הוא בחר לסיים את הטיפול.זוגיות היא שיתוף, ובשיתוף יש גם צמצום החופש האישי, אלא שזה אמור להעשות מתוך בחירה, רצון חופשי, והבנה של הצד השני, ולכן גם עם הרגשה טובה. את זה לא הצלחתם לספק זה לזו. האם התמונה הזו תאפשר לך לנסות משהו אחר? – אני לא בטוח. אני לא בטוח שיש לך כלים לגשת אליו, ובעיקר עכשיו, כשאת עצמך פגועה וכועסת. ולכן, עדיף שתנסו שוב ייעוץ זוגי, ואולי הפעם תמצאו כזה ששניכם תוכלו להתחבר אליו. ושניכם צריכים להתחבר אליו כדי שזה יעבוד כראוי. כפי שזה קרה עד עכשיו, את נשארת "צודקת", אבל תקועה באותו מקום. למרבה הצער, כפי שאת מבינה, זה לא מספיק טוב.