פתרונות לאיזון בין עבודה למשפחה

שלום רב,
ברצוני להתייעץ עימך בנושא שבעלי ואני לא מפסיקים לריב עליו.אני אתן רקע: אנחנו מכירים ויוצאים ביחד 13 שנה ונשואים 6 שנים עם 2 ילדים.אני יכולה לתאר את מערכת היחסים שלנו כטובה מאוד, פורה, הדדית. אני מאוד אוהבת את בעלי והוא גם אומר לי שאני הדבר הכי חשוב לו ושהוא אוהב אותי.בעלי החל לשחק פוקר מזה כשלוש שנים פעם בשבוע עם חברים. בסדר היה מקובל עליי. זה התחיל למשוך אותו ולדעתי הפך לאובססיה. כיום הוא הולך פעמים בשבוע לשחק עם חברים. לא רק זאת הוא מוצא לעצמו עוד עיסוקים בלילה : יום א' משחק עם חברים, יום ב' כדורגל, טורניר עד 1-2 בלילה, יום ג' עוד הפעם פוקר לא עם חברים במקום אחר, יום ד' הוא מועיל בטובו להשאר בבית אבל הוא משחק דרך המחשב פוקר ולפעמים נזכר בי או שאני מנצלת את זה ליצאה עם חברות,ביום ה' קבענו שזה יהיה קבוע יום היציאות המשותף שלנו ואנחנו יוצאים אבל לא כל שבוע , ואם אנחנו לא יוצאים אז הוא הולך לחבר לשחק איתו שש בש פלייסטיישן... יום שישי הוא יוםשכל היום הוא לא נמצא בבית : כדורגל, ים, חברים הוא חוזר בשעה 6 ( לפעמים יותר) הביתה, מתארגנים לארוחת ערב משפחתית, פעם אצל ההורים שלו ופעם אצל ההורים שלי וביום שבת הוא נמצא איתנו כל היום, אנחנו מטיילים, יוצאים, מבלים עם הילדים. חשוב לי לציין שאחרי הצהריים יוצא לנו לפחות פעמים בשבוע לטייל עם הילדים: גינה, קניון בית קפה וכו'.אני לא מסכמה איתו עם המשפט שהוא חוזר עליו שוב ושוב: את ישנה זה לא בשעות הפעילות שלך זה לא מפריע לך. אני מוצאת את עצמי כמעט כל יום לבד החל משעה 9 בערב. אני מחפשת לי תעסוקה: מקפלת כביסה, מסדרת את הבית, רואה טלויזיה ולבסוף נרדמת ( לא תמיד מעייפות). אני דיברתי איתו לא פעם על העניין הזה שהוא יוצא יותר מידי ואמרתי לו מה אני מרגישה אבל הוא בשלו :" אני בן אדם עצמאי, אני לא צריך לקום מוקדם בבוקר, זה לא צריך להפריע לך שאני יוצא בערב כי את ישנה, את לא תכבלי אותי...". אין עם מי לדבר אני מיואשת, אני אומרת משהו נכנס מפה יוצא משם לא מעניין אותו מה אני אומרת הוא צריך בסוף להיות הצודק המחליט .מה לעשות????

מיקי יקרה,
יש שתי אפשרויות, ואף אחת מהן אינה קלה. האחת – לנסות וליצור מצב שבו ירגיש שכדאי לו להיות בבית, איתך ועם הילדים, יותר מאשר בחוץ. השניה – להיעזר ביעוץ זוגי, כדי ליצור איזונים טובים יותר ביניכם בהשקעה זה בזה ובבית ובילדים. כפי שכתבתי – אף אחת מהן אינה קלה. הראשונה דורשת יותר יצירתיות ואמון בכוחך, ושתיהן דורשות סבלנות ורצון טוב. הראשונה אולי יותר, כי שם תהיי בלי גב, ובלי תמיכה נפשית בשלב הראשוני, אלא לאחר שתראי בזה פירות.