פתרון למשבר בנישואין

שלום,
אני בת 33 נשואה ואמא ל 2 ילדים. בשנתיים וחצי האחרונים אני מקיימת קשר זוגי עם גבר אחר, קשר לכל דבר, אנחנו ממש זוג. חוץ מכך שלא ישנים ביחד.הבחור עמו אני מנהלת את הקשר נשוי + 2 (בגילי), ולפני כחודש עזב את אישתו ואת הבית וחזר להורים והחל בהליכי גירושים.אני מהצד שלי יודעת, שאת בעלי אני כבר לא ואהבת וגם לא נמשכת אליו אבל העניין עם הפרידה מאד קשה לי למחשבה אפילו שאני מאד רוצה.הבחור שאיתו אני מתראה, אני אוהבת אותו עד כלות, ברמות שלא היה לי אף פעם, גם הסקס פשוט מטורף... אחרי שנתיים וחצי של הכרות התשוקה עדיין בוערת.אנחנו נפגשים יחסית הרבה וגם יוצאים לבלות ביחד.אני יודעת שהוא אוהב אותי אבל תמיד היה איתי כנה לגבי כך שאם הוא יתגרש הוא לא יהיה איתי, כי קשה לו המחשבה לגדל 2 ילדים לא שלו.בנתיים מאז שהוא יצא מהבית החיים שלי נהפכו קשים יותר... בכל הנוגע לבעלי הוא פשוט משתגע... קנאי ברמה מטורפת... וגם יש את זה שהוא התחיל לצאת המון ( כמעט כל יום ) כי הוא מרגיש מאד חופשי והוא פלרטטן לא קטן ואני כל הזמן במחשבות וכבר אין לי כח לזה.אני מתה לעזוב אותו אם כל האהבה שלי אליו... אבל אין לי אומץ . אני לא יודעת איך התאהבתי ברמה כזו, קשה לי לחשוב שהוא לא יהיה בחיים שלי ובשגרה שלי.מכל מערכות היחסים שהיו לי בחיים אף פעם לא הייתי כל כך קשורה למישהו ברמה שאני לא יכולה לשחרר.לא יודעת מה לעשות אני כבר משתגעת... ניסיתי לספר בקצרה מקווה שמובן

מסתורית יקרה,
לגבי בעלך, לא פלא שהוא קנאי, כי יש לו סיבות שיתכן שהוא מרגיש אותן. האם הוא "נוקם בך"? האם הוא מרגיש את הריחוק שנושב מכיוונך ולכן החליט ליצור לעצמו חיים משלו? האם הוא כזה מראש ולכן התרחקת ממנו למישהו שכן החזיר לך אהבה? ועכשיו, כשהרוח הקרה נושבת מכל הכיוונים (כי "הבחור" אומר לך שהוא לא יחיה איתך אם תתגרשי, ואולי גם לא יהיה איתך אם רק הוא יתגרש), מה עושים?את צודקת. זה מאד מתסכל, זה מרגיש כמו להיות לכודה מכל עבר וללא מוצא, כי כל אפשרות היא רעה. ובכל זאת, הרי שני מוצאים אפשריים בכל זאת. האחד - להיפרד מערכת נישואים לא טובה, כי היא רעה, לא בגלל מה שמובטח לך עם הבחור הזה. רק בגלל זה שזה כנראה יהיה טוב יותר מאשר חיי הנישואים שלכם. ההתחלה תהיה קשה, כמובן, אבל אחר-כך יהיה קל יותר. ואם זה מה שאת רוצה - עדיף לעשות זאת כל עוד הוא לא גילה את קשרייך עם הבחור, כי אז הסיכוי לגרושים סבירים יותר טוב. אני מבין שזה אולי לא באמת יהיו גרושים טובים, אבל הם יכולים להיות גרועים יותר אם הוא יידע את מה שסיפרת.האפשרות השניה היא להחליט בכל זאת על הליכה משותפת עם בעלך, וללכת לייעוץ זוגי יסודי וממושך, כדי לשפר את הקיים. זה יחייב אותך לנתק את הקשר עם הבחור, כי בלי זה אי אפשר לעשות זאת. ובכל זאת, גם כאן, לאחר התחלה קשה, אולי תגיעו למשהו שהוא יותר טוב מהיום, וגם זה יכול להיות לא מעט, ואולי אפילו למשהו שהוא הרבה יותר טוב מהיום, שזה בעצם אולי לא חוכמה כל כך גדולה.שתי אפשרויות נוספות הן להישאר במצב הנוכחי כפי שהוא, מה שלא נשמע רעיון טוב בכלל, והאפשרות הנוספת היא להתגרש, ושאולי הבחור ירצה בך בכל זאת, אלא שזו אפשרות קלושה, כפי שאת מספרת. הסיכוי הטוב, במקרה כזה, הוא לב שבור, אבל זה יקרה כך או כך, לא?

בכל הסיפור הזה לא בעלי הוא הקנאי... אלא הבחור שאיתו אני נפגשת.רק מהמחשבה שאני ישנה עם בעלי באוותה המיטה משגעת אותו.אני לא חושבת שאני רוצה לשקם את היחסים עם בעלי... אני כבר לא אוהבת אותו גם אם זה אומר להשאר לבד...אם אין אהבה אין מה לשקם, לא ככה???

מסתורית יקרה,
הבנתי. הניסוח שלך היה יכול בעצם להתפרש לשני הכיוונים. מה שעוד אומר לי גם שהבחור הזה שהתאהבת בו יכול אולי להיות מאהב נפלא, והיחסים איתו כפי שהם היום מרגשים מאד וטוטליים מאד, אבל אני לא בטוח לגמרי איך הוא יהיה לך בתור בן זוג לחיים, כי סביר שיהיה שתלטן מאד. מה עוד שהוא כבר מודיע לך שהוא די אגואיסט, ולא רוצה קשר עם ילדים.פרט לכך, כל יתר מה שכתבתי עדיין תופס. את צריכה להחליט. ועוד אפשרות שלא כתבתי עליה היא שאולי כדאי שתלכי לטיפול לבד. את בעומס רגשי עצום, בחוסר ודאות ואולי גם חוסר ביטחון גדול, קיומי ואולי גם רגשי, ובתנאים האלה קשה למצוא את היכולת לקבל החלטות בצורה שקולה.