פתרון בעיות נחירה: החלטה אישית או זוגית?

שנינו בסוף שנות העשרים שלנו
יוצאים כארבעה חודשים
בן זוגי נוחר בצורה קשה מאוד. אמר שבמערכות יחסים קודמות העירו לו על זה אבל ממש בקטנה ושזו פעם ראשונה שמישהי ממש מעירה לו. כמובן שהערתי בעדינות ואנחנו גם צוחקים על זה.. יש קצת הומור
הקלטתי אותו כדי שישמע, זה מאוד חזק, אבל הוא עדיין אומר שלדעתו לא נורא,
כן אומר שמבין אותי

זה מגיע למצב שאי אפשר לישון יחד (ישנים אצלו בדירה)
אני יכולה להתעורר בלילה עשרות פעמים, מה שכמובן גם מעיר אותו ושנינו עייפים
כרגע אני לא עובדת בגלל הקורונה וכשהוא הולך לעבודה אני ממשיכה קצת לישון, אבל מה יהיה כשאחזור לעבוד? איך אפשר לתפקד יום למחרת

הלכנו למומחה אאג, אמר שאין לו שום בעיה ושלא ממליץ על ניתוח
ניסינו מעין טבעת "נזם" , לא עובד
אני באמת אוהבת אותו אבל חוששת כל כך, איך אפשר ככה לקיים זוגיות?
בעקבות הנחירות אי אפשר להתחבק ולישון קרובים...
הומלץ לי לשים אטמים... נראה לי הזוי לחשוב על לשים אטמים ל60 שנה הבאות. אצל שנינו מעין אנטי כלפי שינה משותפת...

אודה לעצה

טל יקרה,
מן הסתם, היות שזה לא המקצוע שלי, אני לא יכול לתת לך ייעוץ איך לפתור בעיות נחירה. זו צריכה להיות העבודה שלכם. אני כן יכול לומר שאתם כן צריכים לעשות את המאמץ הזה, או שתהיי עם אטמים לשישים השנים הבאות, כפי שכתבת, או שתחליטי שהקשר הזה לא מתאים לך. הקושי בזה הוא שהחיפוש אחר פתרונות של הנחירה שלו, זו צריכה החלטה זוגית, כלומר, שגם הוא כלול בה. נראה שההחלטה לחיות עם אטמים, או להיפרד על הרקע הזה, זו יותר החלטה אישית מאשר זוגית, אבל אם זה באמת מה שאת מאמינה בו, שבאמת לא תסדרי עם זה, תצטרכי לתת לו את האופציה לעשות משהו, ועם התקווה שהוא לא יכעס עליך לאחר שיעבור את הסאגה של הטיפולים, וזה ייפתר.