פתיחות ושיחות בזוגיות

יש לי חבר 4 חודשים. בשל עבודתו הוא שוהה בחו"ל חלק ניכר מהזמן והמפגשים בינינו יחסית נדירים.לאחרונה נפרדנו וחזרנו להיות בקשר. קשה לנו מאוד יחד אבל התבוננתי אל תוך עצמי והבנתי עד כמה אני אוהבת אותו ועד כמה השיח בינינו טוב, והחלטתי שלא אוכל לוותר על האמת הזו, האמת הפנימית שלי.עומדת בינינו בעיה - הוא זקוק לחופש... אני מסוגלת להעניק לו את החופש הזה רק שאני צריכה להרגיש בטוחה יותר ברצון שלו בי. הוא אינו נותן לי את המקום הזה. לא יודעת אם בכוונה או לא. כתוצאה מכך, אני מתחילה להציק לו יותר ולאיים על תחושת החופש שלו. גם אני זקוקה למרחב משלי, אחרת לא הייתי בוחרת בקשר מסוג זה.ברור לי שהוא רוצה אותי. בהתחלה רצה אותי מאוד, כעת, מגלה בי עניין גם כן חזרנו להיות יחד שוב.אנחנו משוחחים וכיף לנו אבל בשלב מסוים כשאני מעלה את משקעי העבר כדי שלא נחזור אליהם שוב, הוא שואל אם שוב מתחשק לי לחזור לאותו מקום ולהתווכח... ברור שלא, אבל חשוב לי שיבין את הצרכים שלי שוב, ויעזור לי בהם.אני מאוד אוהבת אותו, אהבה עמוקה ומשמעותית וזו הסיבה שלא ויתרתי עליו על אף הקשיים ועל אף העובדה שמשתרכים אחריי מחזרים ראויים אחרים.מה עושים?

כרמל יקרה,
אין לך אלא לדבר איתו יותר, להמשיך עם הפתיחות הזו, וגם לקבל זה את זו כפי שאתם. אם זה קשה לך מדי, אז אולי מקומכם לא ביחד. אבל לפני כן, נסו. דברו על זה בחופשיות, גם על הכאב וגם על הצורך, לא כטענות, ואפילו לא כדרישות, אלא כנסיון להסביר אותך. דרך הבנות ופתיחות, יכול גם להגיע שיווי משקל נכון.