פתיחות בזוגיות: גבולות וציפיות

ד"ר אורן שלום,
שמי רון ואני בת 23. אני סטודנטית מצטיינת בלימודים, אני בן אדם חברותי ויש לי הרבה חברים, בנוסף אני חושבת שאני נראת טוב ומקבלת פידבקים מהסביבה על כך. אני בן אדם עצמאי, עזבתי את הבית לפני שנה. מפרנסת את עצמי. מציבה מטרות ומשיגה אותן. רק מטרה אחת לא מצליחה להיות מושגת והיא הרצון לאהוב ולהיות נאהבת. היתה לי מערכת יחסים במשך שנתיים בתיכון שהסתיימה באופן מאוד לא צפוי (הבחור יצא מהארון). לאחר מכן, היתה לי עוד מערכת יחסית שהסתיימה כי הבחור טס לטיול ארוך בחו"ל.
משתי מערכות היחסים הצלחתי להסיק שלא באמת הכרתי את הנפשות הפועלות. לא התחברתי לנשמה שלהם, ולכן לא ראיתי את האמת והיא ששניהם לא באמת היו שם יחד איתי בתוך הקשר.לא היה לי קל להתגבר על מערכות יחסים אלו, גם כשהבנתי שלא באמת היתה שם אהבה וחברות, הרבה רגשות אשמה ומחשבות ליוו אותי במשך שנים אחרי כל פרידה. לא קל לי להתחיל מערכת יחסים, למרות שאני מקבלת הרבה חיזורים, אני חשה שהפכתי להיות מאוד ביקורתית, ובנוסף שלגברים מאוד קשה להזמין אותי לצאת (כלומר הם כן מפלרטטים איתי ורומזים שהם בעיניין אך לא עושים את הצעד הראשון בצורה ברורה). מאז הקשר האחרון שלי לא נתקלתי במישהו שגרם לי באמת להתרגש, ואני תוהה לעצמי..משהו לא בסדר בי? אני לא רואה את כל הבחורים הטובים עם הפוטנציאל להיות הבן זוג שתמיד חלמתי שיהיה לי? אני לא יודעת איך להתחיל ולנהל מערכת יחסים רצינית? רוב החברות שלי בזוגיות, והן תמיד פונות אליי לעצות. ורק לעצמי אני לא מצליחה לייעץ כראוי, כי הינה אני עדיין לבד, ועדיין לא יכולה להגיד שאהבתי מכל ליבי ושמישהו אהב אותי מכל ליבו בחזרה. יש לציין שאני מעריכה את עצמי, ויודעת שמגיע לי מישהו שיהיה שם בשבילי, שיאהב אותי ויכבד אותי. הבעיה היא שעם הזמן אני נהיית סקפטית שקיים בן אדם כזה בשבילי.
אשמח לשמוע את דעתך בנושא...

רון יקרה,
אני מבין את ההשפעה של הפרידות הבלתי צפויות אצלך, אבל יתכן שהמסקנות שלך קצת מרחיקות לכת. כלומר, לא כל אדם פתוח עד הסוף מול אחרים, כולל מול בן או בת הזוג שלו. יש אנשים שלא חוששים מלחשוף ומלהחשף, ויש מי שמאד חוששים ולא מסגירים דבר מהמחשבות הכמוסות שלהם, ורובנו נמצאים אי שם באמצע. והרי לא נספר לבן הזוג שלנו על כל גחמה שיש לנו שאנחנו יודעים לשלוט בה, ולא נספר אולי על פגיעות מסויימות שנפגענו בהם בצעירותנו, כי אולי הן תתקבלנה באור לא נכון, או על פליטה שאמא שלי או חברה טובה שלי, שלא תמיד ידועה בשליטה העצמית שלה או בתובנות שלה, פלטה. יש דברים שאנחנו שומרים לעצמנו, וזו תופעה טבעית. עם זאת, אין ספק שככל ששני בני הזוג פתוחים וגלויים, וחוששים פחות, החיבור ביניהם טוב יותר.בודאי שיציאה מהארון היא דבר שאינו פשוט לחשוף בטרם היציאה. לפעמים גם כוונה לפרישה זמנית מהעולם (טיסה לחו"ל), יכולה להעשות במסתרים, אם חוששים מפני פגיעה ביחסים עד אז. האם זה אומר שלא היתה אהבה? - לא בטוח בשני המקרים. האם 'אהבה' היא רק אהבה ללא תנאי, וצריכה להיות מאה אחוזים של אהבה ושל הקרבה של העצמי שלי ושל הצרכים שלי לבן הזוג שלי ובכל מקרה? - זה כמעט שלא קורה. האם אהבה ב 88% מזה היא אהבה? 73%? 45%? התשובה היא שככל הנראה כן, אלא שאנחנו, מהצד השני, צריכים להחליט בכמה אנחנו מסתפקים ובכמה לא.אני מבין שמאז אולי קרו לך שני דברים. האחד, שאולי את חששנית יותר ופוחדת להיפגע, וכשאת נזהרת יותר, קשה יותר להתניע יחסים חדשים. לפעמים הזהירות הזו היא בצדק, ולפעמים היא מגבירה טעויות אפשריות של זהירות יתר, ומפריעה להתמסר (כן, להתרגש) כשאין מספיק סימנים טובים. הדבר השני, הוא שאת עוברת לחיים בוגרים יותר, מתחילה לראות באופן מכוון יותר ומדוייק יותר את העתיד שלך, המקצועי ואולי גם התרבותי והחברתי, ואז גם פחות בני זוג מתאימים לתסריט האפשרי הזה. זה כבר לא גיל 18, שבו שניכם עדיין לא מעוצבים, וכל מה שצריך זה משיכה מינית, ובסיס אינטלקטואלי, וכל יתר הפרטים המעשיים כמעט שלא נלקחים בחשבון. כך שככל שמתקדמים בגיל, כך הבררנות שלנו גדלה, באופן טבעי, כי אנחנו הופכים להיות מדוייקים יותר בבחירה, וכן, לפעמים גם יותר חשדניים.אולי כדאי שתקראי גם את תשובתי להדס, 4 שאלות לפנייך.