פשרות בזוגיות: איך למצוא את האיזון הנכון

שלום
אני בן 34 אשתי בת 33. נשואים 7 שנים. יש לנו בת אחת בת 5 ואחת בת 0.5 שנה.סה"כ יש לנו זוגיות טובה שהשתפרה מאוד לאחר טיפול זוגי. אבל מה שהטיפול לא הצליח לעזור זו בבעיה אחת שמלווה אותנו עוד מהתקופה שלפני הנישואים, וזה מספר הילדים.אשתי רוצה 3 ילדים (הפנטזיה שלה הייתה 5 אבל מזה היא ירדה), ואני רוצה להישאר עם 2 ילדים (תחילה לא רציתי בכלל ילדים למרות שאני משוגע על בנותיי).לא מדובר פה על רצון רגיל אלא על ממש אובססיה של שנינו בנושא ושנינו לא מוכנים להתפשר.מצד אחד, אני חושב שאף אחד לא יכול "לאנוס אותי" לעשות עוד ילד. ואני ממש לא רוצה עוד ילד מהרבה סיבות (כסף, זמן פנוי שמתקצר, פחות השקעה בילדים הקיימים וכו'... )מצד שני, כשאני מסרב אני חי עם אישה עצובה, מדוכאת ומרוחקת ממני.אני ממש אובד עצות, האם לעשות ילד בניגוד לרצוני רק כדי לרצות אותה?תודה מראש!

יובל יקר,
לא תמיד קל ליצור פשרות בזוגיות. יש דברים שבהם זה קל, למשל - בכל דבר שנמדד באופן רציף (או כמעט כך), כמו כסף, או זמן, כשאתה חושב, על פי כל השיקולים, שנכון שתקדיש שעה ושלושת רבעי ביום ביום לילדים, והיא רוצה שתקדיש שלוש ורבע, או אתה חושב שנכון להוציא 950 ₪ בחודש על בגדים, והיא חושבת שנכון רק 630 ₪. אז מתפשרים בין לבין, ולא תמיד בדיוק באמצע. ואם זה קרוב יותר ל- 950 אתה אולי תרגיש שזה איכשהו בסדר, ואם זה יהיה קרוב יותר ל-650, תחשוב שאולי היא ניצחה ושזה לא בסדר. אבל קשה עוד יותר בעניינים שכל מהותם היא הכל או לא כלום, כמו עוד ילד.בוא ונצא לרגע מהמחשבה הקשורה לפשרות. נוציא אותה לגמרי מהלך המחשבה שלנו. נשאל במקום זה את השאלה: האם אתה תהיה יותר מאושר כאשר תהיו עם שלושה ילדים, אם אם תישארו עם שניים. יתכן מאד שתגיד: אני אהיה מאושר יותר עם שניים, אבל היא לא. זו לא התשובה הנכונה, כי אתה אמור לכלול בסך האושר שלך גם את הקשר בינך לבין אשתך, ולהבין שהאושר של אשתך משפיע על האושר שלך ושל שני הילדים שכבר יש לכם. התשובה הנכונה צריכה לקחת בחשבון גם את השאלה איך תיראה הזוגיות והמשפחתיות שלך עם שני ילדים או עם שלושה ילדים, כאשר אתה לוקח בחשבון את השיקולים שלך מדוע אינך רוצה שלושה ומסתפק בשניים (כסף, זמן פנוי שמתקצר, פחות השקעה בילדים הקיימים וכו'...)?כנגד זה, עומד השיקול אם תהיה יותר מאושר ועם משפחה שמחה יותר כאשר יהיה לכם ילד נוסף. הנתון, שאין לו ראייה, למען האמת, אבל שאשתך אומרת לך בגלוי - הוא שללא ילד שלישי, היא תרגיש רע, לא מרוצה ועם חסר משמעותי בחייה. זה יהיה נכון תמיד, כל עוד לא יהיה לכם עוד ילד. האם היא תהיה מרוצה מאד ושמחה בחלקה אם יהיה לכם ילד שלישי? - יתכן, אבל כפי שאתה מבין, לא תמיד, כי שמחה היא דבר דינמי. אבל לפחות תחושת החסר הזו לא תהיה לה. לפחות לא בעוצמה רבה. אחרי הכל, היא רצתה חמישה, אתה רצית אפס, והפשרה שבדיוק באמצע, היא שניים וחצי. לכן, אין פשרה בדיוק באמצע. ואנחנו נשארים אם השאלה: איך אתה והמשפחה שלך תהיו מאושרים יותר?ואולי השאלה היא: האם תרגיש תחושת "כניעה" אם תסכים לעוד ילד, והאם תחושה זו עולה בחשיבותה על שאלת האושר המשפחתי, והיא זו שמשפיעה עליך?וכן. אני לוקח בחשבון שאני מדבר איתך ולא איתה, ולכן יוצא מתוך הנחה שלה זה חשוב, ושהיא לא עושה זאת כדי לנצח, אלא כדי שיהיה לה (לכם) עוד ילד. אחרי הכל, מראש היא רצתה חמישה, וזה סימן שהצורך שלה הוא ממשי, ולא הניצחון. ואני יודע שגם הצורך שלך באף ילד היה ממשי. ומכאן אולי שאלה שתרגיש שהיא לא הוגנת: האם היית מוותר על אחת הילדות או שתיהן, כדי לממש את החלום שלך להיות בזוגיות בלי ילדים? החיים יהיו קצת יותר מורכבים עם עוד ילד. זה תמיד ככה. אבל אולי, כמשפחה, יותר שמחים, אם לא תחשוב על זה ככניעה.

תודה רבה על התשובה המנומקת!תשמע, קלעת בדיוק לשאלה הנכונה, באיזה מצב אני אהיה יותר מאושר.אין לי תשובה מוחלטת, אבל יש לי תשובה שאני בינתיים הולך לאמץ...שנינו לא רוצים להתגרש וכרגע אשתי מתנה את הקירבה שלה אליי בכך שאני אסכים לעוד ילד.זה לא יכול להיות מצב כזה, זו ממש סחיטה, באהבה אמיתית לא עושים התניות כאלה.הגעתי למסקנה שהמצב האידאלי בשבילי כרגע זה להישאר בשביל לא לפרק, אבל אני הולך להתחיל לפזול לצדדים, גם אמרתי לה את זה. זכותי לקבל אהבה בעולם הזה בלי גם אם אני לא רוצה ילד שלישי. אנחנו לא באיראן, לא מכריחים פה להביא ילדים. (ומה שמדהים שהכל היה ביננו דבש על שהעלנו את הנושא)אין מצב שאשתי יכולה להתנות אליי את האהבה שלה בהסכמה שלי לילד. זה לא אמור להיות תלוי בזה בכלל, וזה מה שקורה כרגע.לגבי השאלה: "האם היית מוותר על אחת הילדות או שתיהן, כדי לממש את החלום שלך להיות בזוגיות בלי ילדים?"השאלה לא רלוונטית מפני שגם עם 10 ילדים אף אחד לא יוותר על אף ילד ועדיין אתה לא רואה אנשים רצים לעשות 10 ילדים.http://www.starmed.co.il/forum-93/msg-3846705#ixzz3Q3X7XQZsסטארמד בריאות

יובל יקר,
אני קורא את הכעס שלך. בעיקר את הכעס שלך. הכי קשה לך להרגיש שכופים עליך משהו, וכאשר זה קורה, אתה צריך להתנקם. האם באמת תהייה יותר מאושר אחר-כך?לכו לייעוץ זוגי. אתם צריכים להתמודד עם התחושה של מאבק כוחות ושל הרגש המשמעותי כל כך שאומר לכם שאסור להיכנע לתכתיבים. יש לרגש הזה תפקיד בחיים החברתיים שלנו, ויש לרגש הזה מקום, אבל יש בו גם נזק.לכו לייעוץ זוגי. זה חשוב לכם מאד. לא כדי לדעת אם להביא עוד ילד או לא, אלא כדי להתמודד עם כעסים ועם אי הסכמות, ועם הצורך "לנצח" בויכוח, ועם האפשרות ש"תפסידו" בויכוח. אתם לא יודעים לעשות את זה.אז הצורך שלך לומר שאם כך זכותך לפזול לצדדים קשור לרצון שלך לפגוע בה. גם אם זה דרך התנהגות והרגשה שהם טבעיים, בעיקר לגברים, עם המחשבה שלפחות עכשיו זה א. יהיה מוצדק, ב. שהיא תבין שזה כואב, "כדי שתרגיש מה אני מרגיש כאשר היא סוחטת אותי". מותר להביע רצונות, אלא שאתם נכנסים למסלול של איומים, שהוא תמיד מסלול רע. אז אולי "היא התחילה" אבל אתה לא יודע לצאת ממנו, וכמו בפוקר, אתה נכנס ומוסיף עוד, ובדרך הזו - שניכם תפסידו. אתם נכנסים למסלול הזה, וזה מסלול רע. בבקשה, חפשו מסלול אחר, ואם אתם לא מוצאים לבד, לכו לייעוץ זוגי. וזכור שלא הפיתרון חשוב, כמו האושר האישי שלכם. קשה לראות את זה כשכועסים.