בן זוג נעלם - מה הסיבות?

היי, הסיפור קצת ארוך, אנסה לתמצת.הייתי בזוגיות בשמונת החודשים האחרונים, נפרדנו לפני שבועיים. אהבנו מאוד. שנינו בגילאי ה-30 שלנו. הייתה לנו תקשורת טובה, המון דברים משותפים בן זוגי אהב אותי מאוד, ואני אהבתי אותו. הסקס היה טוב, בקיצור...היינו גם מאוד מאוזנים, בן זוגי היה מאופק יותר, אני הייתי פתוחה יותר, אפילו היינו מאוזנים בדברים הכי קטנים של החיים.קיבלנו אחד את השנייה על כל הדפיקויות..בקיצור- באמת ראיתי עתיד איתו.בתחילת הקשר, הוא חשף בפניי שתמיד כשהיה בקשר בעבר, כשהיה מסיים את הקשר, זה היה מגיע בהפתעה מוחלטת לבת הזוג- כלומר, סוג של הסתיר את רגשותיו עד הרגע האחרון. ידיעה זאת עוררה בי חוסר ביטחון מסוים, הוא הרגיש את זה. שוחחנו על כך מספר פעמים, הוא טען שהוא השתנה מאז ולמד את הלקחים. הבהרתי לו שברגע שהוא מרגיש שיש בעיה- הוא צריך לדבר איתי. לקח לי זמן לשחרר את החשש ולסמוך עליו במאה אחוז, אבל בסוף החלטתי לבטוח בקשר.נקלענו למקום מאוד בעייתי בחודשיים האחרונים לפני הפרידה. הוא תמיד היה עסוק ברמה מטורפת, תמיד על הילוך גבוה, היו לו המון מחוייבויות שלא היה איך לצאת מהן, כולל עבודה מאוד עמוסה. לאט לאט המצב הנפשי שלו הפך תשוש ושבור, הקשר שלנו נדחק הצידה.ניסיתי להיות סבלנית, לי מנגד היה המון זמן פנוי, השתדלתי מאוד לא ללחוץ, לא להכביד עליו, לתת לו את המקום לנשום ולעשות את הדברים שלו. הוא בהתחלה באמת השתדל לשים אותי בל"וז וכשהרגשתי שלאט לאט אני נדחקת יותר הצידה ושאני לא מקבלת מה שאני צריכה מהקשר, דיברתי איתו על זה, הבנתי שזה מצב נתון, אבל לראות מה אפשר לעשות ומה הוא חושב על המצב. הוא באמת ניסה אחרי קצת לתת מעצמו יותר, אבל פחות היה מסוגל והשתדלתי להבין למצבו ושחררתי את זה. בחודש האחרון לפני הפרידה כבר הרגשתי שהוא פשוט התעייף ובקושי מתאמץ כדי שנתראה.בסוף הגעתי למצב שאני עם גבר שאני מאוד אוהבת אבל הקשר לא מספק אותי, דיבורים רציניים על העתיד (מגורים משותפים וכו') לא ממש עלו והחלטתי שאני חייבת להבין מה קורה כאן.התרחקתי קצת כדי להרהר עם עצמי, הוא הרגיש את הריחוק שלי והתקשר המון, חיפש את חברתי. ההתנהגות הזאת עודדה אותי, האמנתי שהוא באמת רוצה, ואולי זה באמת רק הנסיבות הקשות של החיים. נפגשנו לדבר, אמרתי לו שאני מוכנה לעמוד לצידו ולספוג הכל ובהבנה, אהיה סבלנית ונעבור את זה יחד, אבל צריכה לדעת שהוא שם בזוגיות הזאת. גם אם כרגע הוא לא מסוגל לתת מעצמו יותר מדיי.ואז הוא הטיל את הפצצה ואמר שהוא לא מסוגל להמשיך את המירוץ המטורף הזה, שהוא הרגיש שמשהו השתנה בקשר אלינו, שהוא רוצה להיפרד. לא ראיתי את זה מגיע,הוא כל הזמן השמיע שהוא בתקופה קשה נפשית והשלכתי את הריחוק שלו על זה. והבנתי שקרה איתי בדיוק מה שקרה בעבר- הוא הסתיר ממני עד הרגע האחרון ובא להטיל את הפצצה אחרי החלטה. הוא היה מאוד מאוד נסער בפרידה, ממש התפרק לרסיסים בלי שליטה, בחיים לא ראיתי אותו ככה, אמר שהוא עדיין אוהב, שבחיים לא הרגיש ככה כשנפרד ממישהי, היה ממש עצוב. הצעתי שאולי נעשה הפסקה לתקופה,לפני ששוברים את הכלים, לסדר שנייה את הראש, כי אני יודעת שעוברת עליו תקופה ממש קשה. הוא סירב, עניין של אופי- החלטות מהירות פזיזות וחותכות.עברו שבועיים ולא דיברנו. נותרתי ממש מבולבלת. כל הסביבה שלי בהלם, היינו הכי מאוהבים, הכי חיבור מדהים, אף אחד לא ראה את זה מגיע.. ייעצו לי לא ליצור קשר כרגע, ואני באמת חושבת שזה הדבר הנכון לעשות. אבל משהו כאן לא הסתדר לי. נותרתי מופתעת, הסערה שלו בפרידה עוד יותר בלבלה. הרגשתי שמשהו כאן לא פתור, לא נסגר עד הסוף.כן מאמינה שנצטרך מתישהו ליזום עוד שיחה, גם כדי להחזיר חפצים וגם כדי לקבל כמה תשובות לשאלות כדי שאוכל להמשיך הלאה אחרי שהבנתי מה קרה שם. חלק ייעצו לי אפילו את זה לא לעשות ולפתור את הדברים עם עצמי. האם זה באמת עדיף?אני לא יודעת מה לעשות, אם יש מה לעשות, לא מצליחה להבין מה קרה, נותרתי באפלה..

אחת יקרה,
המצב שאת מתארת, שבן זוג מחליט "בבת אחת" לוותר על הקשר ולהיפרד, יכול להגיע משני כיוונים עקריים. האחד, שהוא לא היה לגמרי בטוח בכך שהקשר מתאים לו, ובדק את האפשרות, לא פעם בכנות אמיתית ומתוך רצון להתאהב, עד שהשתכנע שהוא לא מגיע למקום שהיה רוצה להגיע אליו מבחינה רגשית או מבחינות אחרות, ולכן למסקנה שהקשר הזה לא מתאים.האפשרות האחרת היא שיש לו קושי להתמודד עם דחייה, וכשהוא מרגיש שהצד השני לא מרוצה ממנו, ואפילו אם זה רק במידה, ובעיקר כאשר זה על רקע חולשות שלו שבאות לידי ביטוי בזמן שלפני כן (לחץ כלכלי, קושי חברתי או בעבודה, קושי משפחתי וכו'), הוא כבר מקדים תרופה למכה, והודף ומסתלק עוד לפני שהוא חוטף, על פי תחושתו וחששו, דחייה מהצד השני.ייתכן מאד שהריחוק שלך, כמו גם הסיבות לו, היה זה שגרם לו לברוח כדי להגן על עצמו. אם זה המצב, זה יכול ואולי גם התבטא בעבר בעניינים אחרים. יתכן שבמשך זמן רב נתת לו את הביטחון שהיה חשוב לו כדי להישאר בקשר, עד שדברים קרו, ואת הגבת, והוא התחיל לפקפק בביטחון שלך בו, ואז עשה את הצעד שעשה. מה שמחזק את האפשרות השניה היא הקשיים הנפשיים שלו. האפשרות הראשונה מגיעה בדרך כלל מתוך מקום הרבה יותר חזק, של שיקול דעת, ושל החלטה שזה לא מתאים לו. האפשרות השניה מגיעה מתוך תחושות עמוקות יותר של כישלון פנימי, גם אם הן לא באות לידי ביטוי באמירות שלו, ובעקבות כך מלוות בסערת רגשות גדול היותר. למרות שאין לי דרך לדעת, זה מרגיש יותר כך. האופי הוא לא החלטה פזיזה וחותכת, אלא מגננות שמגיעות מתוך פגיעות וחוסר ביטחון, שגורמות לחוסר יציבות, ולכן להחלטה חד משמעית שכזו. אולי היא נותנת לו ברגע העשייה תחושת כוח ושליטה על הנעשה (כי הוא המחליט), אבל היא לא באה משם.

היה חודש קשה שהוא התחיל להתרחק יותר, היו סימנים מוקדמים רק שלא ידעתי לקרוא אותם בזמנו כי הוא כל הזמן השמיע כמה הוא במצב נפשי קשה והשלכתי את זה על זה...התחלתי להרגיש חוסר ביטחון בקשר וברצון שלו ומתוך זה הגיעה אי שביעות הרצון שלי, כן מתחבר לי מה שכתבת לטיפוס שמאוד חשוב לו להצליח ולוקח קשה כישלון. אבל אני חושבת שבחודשים האחרונים של הקשר היה ברור היטב שאני רוצה יותר, תומכת, דוחפת וכו'. מצד שני כן מתחבר לי מה שאתה אומר כי הוא דיי שידר עסקים כרגיל (המשיך להאשים את המצב הקשה שהוא נמצא בו כרגע) עד שרציתי לדבר איתו על דברים שמפריעים לי ואז הוא הטיל את הפצצה.העניין היה שהכל היה נפלא, למרות שהוא תמיד היה מאוד מאוד מאוד עמוס ומאז ומתמיד היו לו כוחות, ולכן הקשר הצליח. רק בחודשיים האחרונים הרגיש כאילו נגמר לו הסוס. ובחודש האחרון בכלל הרגשתי אפס מאמץ או חשק מצידו. הייתי מוכנה ורציתי שנעבור את זה יחד, הוא מסתבר חשב אחרת..האם יש משהו שאתה ממליץ לי לעשות? אני מרגישה תחושת פספוס מעצבנת, היה לנו כל כך טוב, וחבל בגלל תקופה מטלטלת קצרה ישר לזרוק את זה לפח.. מרגישה כאילו הכלים נשברו מהר מדיי... מצד שני הוא החליט מה שהחליט...תודה על התייחסותך