פשרות בזוגיות: מה לעשות?

שלום,
ראשית אתנצל מראש על אורך המכתב, אך חשוב לי להסביר את כל פרי הסיפור:במקום עבודתי בו אני עובדת מזה 4 שנים, עובדים מס' אנשים אך עם המזכירה הקשר שלי הוא חברי גם מחוץ לשעות העבודה, אציין כי אני יושבת בסמוך לעמדת המזכירה וכי תפקידי אינו תפקיד פקידותי.מאחר ושתינו הגענו למקום העבודה באותה התקופה, והמזכירה שידיעותיה בתחום היו מאוד מצומצמות וכן מכיוון שהשכלתי גבוה משלה, סייעתי לה רבות במהלך היום בביצוע המטלות שלה אף על פי שלא מתפקידי לעשות כן, כמו כן לימדתי אותה רבות ממה שהיא יודעת כיום לעשות, כיום היא מרגישה שהיא מסוגלת לתפקד ללא עזרתי ולא פעם מפריעה לה התערבותי בעבודתה.במהלך התקופה היו לנו ויכוחים, אך בלטו בעיקר מס' מריבות קשות אשר האחרונה היתה לפני מס' שבועות. אני היא זו שיזמה אותן, מכיוון שאני אדם שלא יכול לשמור דברים בבטן ואילו היא אדם שמוותר וממשיך הלאה גם אם התנהגותי פוגעת בה.הרקע למריבות אלו הוא מכיוון שאני אדם מאוד ישר והגון ובעל מוסר עבודה גבוה ואילו היא שונה ממני, אני רואה מקרוב את דרכי התנהגותה וישנם דברים שמפריעים לי כגון:יש לה נטייה לישר קצוות בכל דבר שהיא אומרת, בעיני הדבר נתפס כשקרים אך היא אינה רואה את הדברים כך, אף על פי ששקרים אלו בחלק מהמקרים אינם תורמים מאומה היא עושה זאת שוב,ואינה אומרת דברים כפי שהם אכן קרו.בנוסף יש לה נטייה לקחת דברים מהמשרד והעובדה שהיא זו שמזמינה את הציוד המשרדי רק מקלה עליה, כאשר הערתי לה על כך באחת המריבות שלנו היא לא הבינה על מה המהומה ואמרה שלבוס אין שום בעייה עם זה, ואם אני רוצה אני יכולה להגיד לו את זה ואפילו היא יכולה, ודברים נוספים שהיא לוקחת זה בגלל שיש הרבה במשרד(דברים שאמא של הבוס קונה- כיבוד וכו').מלבד זאת כאשר היא יוצאת לסידורים במהלך שעות העבודה לצרכי עבודה אני זו שאמורה למלא את תפקידה בהעדרה, וכשהיא יוצאת היא כמובן מנצלת זא לצורך ביצוע הסידורים הפרטיים שלה ללא ידיעת הבוס כמובן, עצם העדרותה פוגעת בתפוקת עבודתי שלא תמיד הבוס יודע את סיבתה מכיוון שהיא דואגת לעשות את הסידורים כאשר הוא לא נמצא במשרד במתכוון.כמו כן כשהיא יוצאת היא לוקחת את הסלולרי של המשרד ודואגת לחגוג עליו ולהתקשר בכיף לכל מכריה ואף מס' פעמים היא לקחה עימה את המכשיר לביתה ללא ידיעת הבוס.הדברים שציינתי מפריעים לי בשל העובדה שאני אדם ישר שרואה במעשים אלו מעשים שלא יעשו וקשה לי מאוד להתעלם מהם, למרות שבמריבה הראשונה בינינו אמרתי חלק מהדברים והיא נפגעה מהם בצורה קשה ואמרה שהיא חשבה שאיני חברהתה הטובה ואפילו בכתה ממעמקי נשמתה, ואמרה שהיא מרגישה שאני בולשת אחריה ומחפשת אותה וכל מה שהיא עושה היא לא רואה כגנבה או משהוא כזה.במריבתנו האחרונה אשר נוצרה על רקע אחד מהמקרים הנ"ל, החלטתי לא לדבר איתה כי הייתי צריכה שקט של מס' ימים להרגע, אך הדבר נמשך לכשלושה שבועות בהן למרות היותינו עובדות אחת ליד השני - לא דיברנו כלל.כתבתי לה מכתב בו אני מציינת את כל האמור, אך לא קיבלתי ממנה כל תגובה.מכיוון שלא קיבלתי את תגובתה שאלתי אותה האם היא קיבלה את המכתב והיא ענתה לי שכן ושהיא מכבדת את כל מה שכתבתי ושהבינה שהיו לי הרבה דברים בבטן, אך היא לא מתכוונת להגיב עליו.במכתבי אף הבעתי את אהבתי אליה (כי בסך הכל היא אדם טוב שלא רוצה להרע אך משום מה עושה מעשים אלו), וכן הבעתי את רצוני בהמשך החברות שלנו.אני רואה בכך עלבון רב ואיני יודעת כיצד לנהוג,מלבד זאת קשה מאוד לעבוד כך ללא איש שיחה במשך כל שעות העבודה וכשהאויירה עכורה ומתוחה, מה עלי לעשות???

חבל שהכנסת את עצמך לסיטואציה הזו...לא תמיד צריך להגיד את מה שיושב על הלב לפעמים פשוט צריך להפנים במיוחד במקום העבודה..אם היא תדבר איתך או תגיב למיכתב מה טוב..אם לא אני יכולה להבין אותה..את לא צריכה להתערב כל עוד זה לא פוגע בך אישית!!!אולי אני קצת בוטה אבל אלו החיים...

אל תנסי להיות יותר צדיקה מהאפיפיור.לא משתלם.תאמיני לי מניסיון.

אנונימית יקרה,
שאלת מה לעשות, והתשובה היא קודם כל, להחליט מה חשוב לך יותר – הקלקולים שהיא גורמת בעבודה, עם ההשפעה שלהם עליך, או הצורך שלך באשת שיחה וחברה. ואולי, הגדרת גבולות ביניים בשיחה ביניכן, שזה אומר פשרות (מה את מוכנה לקבל, ומה לא מתוך הדברים שהיא עושה או לא עושה), מה שאומר שאלו יהיו גבולות התנהגות שגם היא תוכל לקבל.אני יודע שאת לא אשת פשרות, והשאלה היא אם את מוכנה לשלם את המחיר של העדר פשרות. לפי המכתב שכתבת לי, קשה לך. בסופו של דבר, זו החלטה שלך.ואם מה שהיא עושה יוצא על חשבונך באופן שאינך מוכנה לו, ואם את לא מגיעה איתה להסדר שמתאים לך, עשי את מה שנדרש, וזה לפתוח את הכל עם הבוס. ואני חושב שבכך כיניסו את כל האפשרויות.