פרק ב' עם ילדים: קשיים ופתרונות

שלום רב.
אני פונה אליך שוב אחרי שבתחילת המערכת יחסים פניתי אליך ועזרת לי מאוד.קצת רקע: אני גרושה בת 35.5 + בנות מקסימות (3,5.5) . הייתי במערכת יחסים עם גבר בן 41 רווק ללא ילדים במשך כמעט שנה וחצי. ידענו עליות ומורדות. שנינו באים מעולמות שונים לגמרי מנטלית בעיקר. הכל היה בסדר עברנו לגור יחד ואז... שהתחיל להיות קשה עזב ובא במשך השבוע וסופ"ש. בנותיי מאוד אוהבות אותו. החליט שקשה לו עם העובדה שהילדות שלי ותמיד יהיו שלי ולעולם לא שלו. טוען שלא יכול לעולם להחליף את אביהם (א. האב בקושי בתמונה. לא ביקשתי שיחליף אף אחד...) מוצאת את עצמי בינו לבין הבנות . רק כשהן מתנהגות לא "יפה" הוא נותן את הקול . אבל לא באמת נמצא בשבילהם שם מה שהופך אותי לאדם עצבני ולחוץ מהסיטואציה. הוא מחפש את השקט בכל זאת 2 בנות יחסית קטנות ובית עם ילדים שמתנהל כרגיל. הסברתי לו שמאחר ונמצא בגיל כזה ויש אהבה צריך לחשוב על העתיד אך הוא טוען שקשה לו ורוצה רווקה. מכבדת את החלטתו ומאחלת לו הצלחה . החלטנו שאין לנו מה להיות יחד יותר כי הבנות הן חלק ממני ! חייב לקבל אותן ולא למרמר אותן או אותי. הבנו בראש שאכן זה מה שצריך להיות אבל קשה לי מאודדדד! וגם לן. אנחנו מדברים המון וקשה לשנינו אנחנו עיין מעורבים רגשית . מעולם לא היה לי חבר כה טוב כמוהו מעולם לא הרגשתי כל כך טוב כמו איתו... כמובן שגם היחסים שלנו התדרדרו מאוד אך לא שוכחת לו שהיה שם בשבילי והוא זה שעזר לי להתרומם נפשית אחרי הגירושים שלי ופשוט היה החצי השני שמעולם לא היה לי. הוא הגבר הראשון והיחיד שהייתי איתו מאז גירושיי. מאוד הייתי רוצה לשמוע את דעתך בעניין . למרות שברור לי שאין לאן להמשיך. אני אומרת שאין רצון אין יכולת .תודה רבה

את יקרה,
סיפורך נשמע לי מוכר. אם התכתבנו בעבר, היה מסייע לי לקבל קישור. לפי סיפורך, יתכן שלא התכתבנו כאן כי יש כאן גם דמיון למקרה שאני מכיר. אם זה המצב, רצוי מאד שתדברי איתי אישית. בשלב זה, אשתדל להתייחס לכן אל מה שכתוב כאן בלבד.פרק ב' שאליו מגיעים עם ילדים, הוא סיפור לא פשוט. אין ספק שטובתן של הבנות צריכה לעמוד בעדיפות עליונה. מצד שני, לעיתים קרובות רגשי האשם כלפי הילדים, או תחרות עם ההורה השני או מגננות יתר מול בן זוג חדש עלולים להפריע, וקצת לשבש איזונים. את כותבת שהוא מצד אחד רוצה שהבנות תהיינה גם "שלו", כנראה רגשית, ומצד שני הוא מתקשה להתחבר אליהן רגשית כאשר "הכל בסדר" בבית, ואני מבין מזה שקשה לו ליזום קירבה אליהן. זה מראה על בלבול כלשהו וקושי רגשי בהבנת תפקידו או בפער שבין הציפיות שלו למה שקורה בפועל, מה שמביא אותו לתנודות רגשיות לא פשוטות בקשר שלו איתן. במצב כזה יש צורך בהכרה שלו את הקושי שלו, כדי להיות מסוגל הן להכיל והן לטפל בעצמו אם צריך.מצד שני, יכול להיות שיש גם קושי בציפיות שלך ממנו, ושהוא מתקשה להתמודד עם האכזבות שלך. אני לא אומר שזה כך, אני רק אומר שזה טבעי שזה יקרה, ושכל מערכת האיזונים היא לא פשוטה, כי גם את מאד טעונה ומאד רגישה באשר לבנות, וכנראה שגם הוא. אם הוא באמת רוצה ילדים משלו, וזה משמעותי לו, יתכן שזו באמת התלונה שלו, שהוא לא מצליח "להרגיש" כמו אבא. וזה אכן קשה, למשל, אם את מגוננת עליהן כשאת לא מסכימה עם משהו ממה שהוא עושה איתן.אם לא עשית זאת עד כה, אנא קראי את המאמרשלי על הקשיים של התחלות פרק ב'.