פרק ב': אתגרים בוויכוחים ופשרות

שלום רב,
אני בת 39.5 גרושה ללא ילדים, בקשר מזה כשנתיים וחצי עם גבר בן 55 גרוש +2 .לפני כחצי שנה עברתי להתגורר בדירתו.הקשר התנהל על מי מנוחות אנחנו אוהבים ומתכננים לעשות ילד יחד. בתקופה האחרונה אנחנו רבים ומתווכחים ולא מצליחים לתקשר אחד עם השני. לפני כחודש הלכנו לפגישה עם עו"ד כיוון שהוא רוצה לעשות הסכם ממון. מאז המצב רק מחמיר למרות שהסכמתי לתנאים שלו. הוא לא ממש נותן לי בטחון כלכלי במקרה של פרידה. לפי ההסכם הוא ישלם לי מזונות וכל מה שמגיע לי על פי חוק.כפי שאמרתי הסכמתי לתנאים הללו כיוון שאני אוהבת אותו וטוב לי איתו באופן כללי וגם בגלל השעון הביולוגי שמתקתק.....אני מרגישה שעלי להתפשר ....המריבות בתקופה האחרונה (בנושאים שוליים וזניחים) מחלישות אותי מאוד ומערערות אותי.אני מרגישה כבויה ומלאת חרדות לגבי עתיד הקשר. איך אני מתקדמת במצב הנוכחי? מה עלי לעשות? יש רגעים שבא לי לקום וללכת אך מצד שני אני בלחץ להביא ילד לפני שיהיה מאוחר מידי.עלי לציין שהתהליך מלווה ביעוץ זוגי אצל מטפלת שממליצה לי להתקדם בתהליך למרות הכל.אודה לתגובתך.

יולי יקרה,
נדמה לי שהסכמת לתנאים הללו כי אין לך ברירה, אבל שאת מאד לא מרוצה מזה. זה שאת אוהבת אותו עוזר לך להסכים, אבל זה כואב לך.פרק בי (שלו) אינו סיפור קל. את צריכה לזכור שיש לו שני ילדים, שהם אולי כל העולם בשבילו, ושהוא רוצה לוודא שלא ינושלו מכל סיפור שיקרה לו מכאן והלאה. זה יכול להשתנות כאשר יהיה לו ילד נוסף, ובתנאי שהיחסים ביניכם יהיו טובים, ובתנאי שלא תילחמי ולא תנסי להרחיק ממנו את הילדים שלו – כי אז הוא יילחם בך, גם על חשבון הילד המשותף. לא שאני מכיר אותו או אותך, אני רק יודע מנסיוני שהדינמיקה הזו של פרק ב' מתנהלת כך לעיתים קרובות מדי. קחי זאת בחשבון.ואולי המריבות הקטנות שיש לכם בזמן האחרון נובעות מחוסר שביעות הרצון שלך על הרקע הזה. כי את מרגישה שאת מוותרת על משהו כל כך גדול, ושאת לא מקבלת, בגלל זה, את התחושה שהוא באמת אוהב אותך ורואה את עתידכם ביחד לתמיד, עד שקשה לך עם כל ויתור נוסף קטן.את הולכת ליעוץ זוגי, ואני חושב שהיא נותנת לך כיוון נכון. אלא שאם פנית אלי, ייתכן שהיא לא נתנה לך מספיק כלים, כמו ההסבר שנתתי לך כאן, שיאפשר לך להתמודד עם הקשיים שאת מרגישה, שהם אמיתיים. טבעי שהם שם, אבל בגלל שאת ממשיכה להרגיש שזה לא הוגן, את מתקשה כנראה לקבל אותם כחלק בלתי נמנע מהזוגיות שלך, וכחלק מאי השיוויניות שבה אתם מתחילים את הזוגיות הזו, וכחלק מניגוד אינטרסים מובנה בה (הצורך שלו לשמור חלק מהונו שלא יהיה קשור בך), שהם מפריעים לך להתמסר לזוגיות הזו. זה מנוגד לחלום הרומנטי של הזוגיות כמרכז החיים, אבל בתנאים מסויימים, כמו שלכם, החלום הרומנטי הזה עלול רק להפריע.

ראשית תודה רבה על התשובה הרגישה והעניינית.לדבריך עלי להתעורר מהחלום למציאות? איך עושים את זה?אני מודה היה לי חלום רומנטי אחר לגמרי ואני מרגישה תסכול ודי אוכלת את עצמי על שהגעתי למצב כזה שעלי להתפשר.יש לי תחושת פספוס חזקה ואני לא מצליחה להתמסר לזוגיות.

יולי יקרה,
זה בדיוק הדבר שעליו את צריכה לדבר עם היועצת הזוגית שלכם. דברי איתה על התסכול הזה, והעזרי בה כדי ללמוד להשלים עם מה שיש. אבל בקשי לעשות זאת לבדך, בפגישה אישית איתה, כדי שלא תרגישי נחלשת עוד יותר מול בן זוגך, וכדי שלא להעלות עוד נושא שאפשר יהיה להשתמש בו בויכוחים. זה נושא שאפשר לפתוח מול בן זוג רק כאשר אתם שלמים זה עם זה, ואז נושא כזה יכול יהפוך לנושא לתמיכה הדדית למרות הפער המעשי בין החלום למציאות, ולא כמשהו מאיים (בשל היותו גורם לך לרצות יותר משהוא יכול לתת). לא קל להגיע לזה במקום שבו אתם נמצאים, לא רק בגללו, אלא גם בגלל שגם את עוד לא השלמת עם המצב.ויכולה להקל עליך לקבל את זה העובדה שכפי שאני מבין, האינטרס שלך הוא להמשיך בזוגיות הזו. חשבי על זה, ועל הקונפליקט שבין האינטרס לבין האגו, שהוא גורם באי הויתור שלך על החלום.