היסוסים בסיפור חדשות אישיות

שלום,
אני בת 36 , היה לי בןזוג 7.5 שנים ונפרדנו, לא היה לי קשר אמיתי כ-2.5לפני 3.5 חודשים הכרתי משהו רווק בן 38 והקשר מתפתח יפה, אנחנו כל הזמן אחד אצל השניה וישנים ביחד ( גרים יחד רק בלי ההגדרה המלחיצה...)מתוך הכרות שלי עם משפחתי שממש לחוצה על כך שיהיה לי בן זוג ולקראת בואם של החגים החלטנו עדיין לא לספר למשפחות על הקשר כיוון שאני לא רוצה ליצור "לחץ חגים"שיבוא לארוחות ולמה אני לא הולכת וכו'.אחרי החגים זה יהיה משהו כמו 5 חודשים שלנו יחד וזה כבר מתחיל להיות משמעותי, מצד אחד אני מרגישה לא בנוח שאני לא מספרת להורים שלי , אולי זה ירגיע אותם ואולי זה יגרום ללחץ מיותר,אבל מצד שני אני באמת רוצה לדעת ולהיות בטוחה לפני שאני גורמת לציפיות במשפחה.(כיוון שאחרי הקשר הקודם של ציפיה לחתונה אני מרגישה שאכזבתי את הוריי למרות שלעולם זה לא נאמר)האם זה נראה נורמלי , האם לדעתך לא יהיה כעס של הוריי שלא סיפרתי כ"כ הרבה זמן?אני באמת מרגישה שזה הכיוון הנכון ומאמינה בכך, אבל למה יש לי רגשות אשם כלפי המשפחה כאילו אני מסתירה סוד ?אני גם מרגישה לא נוח לבוא ולספר זאת רישמית זה מביך אותי.

TTיקרה,
אני מניח שמביך אותך לדבר על חייך הפרטיים. ואולי עוד יותר, כאשר הם מתעניינים בך. אולי בגלל גילך, כשהם "מצפים לחדשות טובות". ואולי משום שאם את לא מספרת להם חדשות טובות שהיית יכולה לספר להם לפני מספר חודשים, הם ירגישו שהינחת להם לדאוג כשלא היתה סיבה. כלומר, שלא התחשבת בהם מספיק.מאידך, אם תספרי להם מוקדם מדי, וזה לא יעבוד, אולי תאכזבי אותם עוד יותר, כי הם ייצפו איתך למשהו טוב ויתאכזבו איתך, וכי אולי ילחצו עלייך ו/או יאשימו אותך שאת לא יודעת "לשמור על משהו טוב", גם אם המשהו הזה, בדיעבד, לא היה מספיק טוב. לכן ההיסוסים שלך. מן הסתם, תצטרכי לנווט בין כל הצרכים הללו, ולבחור את מה שנכון לך. בשל היכולת שלך להתמודד או לא להתמודד עם מה שכתבתי למעלה, ואולי גם עם עניינים דומים אחרים, כנראה שמה שנכון לך הוא לספר כשאת בטוחה יותר.