פרק ב: אתגרים בהורות משותפת

שלום,
אני גרושה ואם לשני ילדים בני 6 ו-3, יוצאת מזה כשנה עם גבר גרוש אב לשני ילדים בני 5 ו-2. היינו מאוד רוצים לעבור לגור יחד בדירה שתושכר במשותף אבל לדבריו (ובצדק) ילדיי נמצאים איתי רוב הזמן ואילו ילדיו נמצאים איתו רק פעמיים בשבוע, מה שיגרור מצב שילדיו ירגישו כמו אורחים בדירה שבמרבית הזמן שייכת לילדים אחרים ולא רק לאבא שלהם. מעבר לכך, קשה לו לקבל מצב בו הוא ישהה במחיצת ילדים שאינם שלו יותר מאשר במחיצת ילדיו. הבעיה מתסכלת מאוד ואיננו יודעים כיצד לפתור אותה.

לי יקרה,
כנראה שאי אפשר להשיג בחיים אתכלמה שרוצים. אבל את זה כולנו יודעים, נכון? הבעיה נוצרת כאשר אנחנו לא משלימים עם העובדה הזו.הקושי הוא בין שתי רעות: האחת, שאתם לא תגורו ביחד, והשניה, שילדיו, כשיבואו אליו, יהיו בדירה השייכת, בעיניהם, לכאורה, לילדים אחרים, שהם פחות או יותר בני אותו גיל.אם תחליטו לגור ביחד בכל זאת, חשוב מאד, לכן, להקדיש להם חדר שיהיה רק שלהם, ושהילדים שלך ייכנסו לשם אך ורק כאשר הילדים שלו שם. זה יהיה החדר והממלכה שלהם. וקחו בחשבון שגם אם זה יצריך מכם דירה גדולה יותר, היא עדיין זולה יותר מאחזקת שתי דירות!והקושי שלו, שישהה יותר במחיצת ילדייך, הוא פינוק. זה המקום שבו קשה לו, רק כי קשה לו להסתגל לעובדה. למה הפינוק הזה קיים? כי הוא משמש אותו נפלא בתור הצדקה, בתור סיבה לייסורי מצפון שלך, ואולי בתור סיבה לכאורה לא להיות איתך, או עם ילדייך. ובהחלט סביר שזו הסיבה האמיתית: הוא לא רוצה להיות אבא של ילדים אחרים. כלומר, שהסיבה האמיתית שלו היא לא אי השוויון בזמן, אלא אי הרצון להיות אבא, מעבר לאבהות שלו. טבעי שהוא לא מחובר באותה מידה, ואולי הרצון והגעגועים, ואולי אפילו ייסורי המצפון שלו, שהוא רחוק מהם, מפריעים לו להיות אב לילדייך.אתם צריכים לדבר על זה יותר. ואולי, במקום לדבר על זה, אולי תנסי, עוד לפני המעבר למגורים משותפים, לחבר אותו יותר לילדים שלך. בעדינות, ועם סבלנות. ואם זה לא הולך, להישאר באלטרנטיבה האחרת הלא מושלמת – מגורים בנפרד.