פרידה שהתעכבה: מה הלאה?

אני בת 30 ובחצי שנה האחרונה יצאתי עם בן גילי, בחור מתוק ואהוב אך מר מתלבט: היינו המחוייבות כחבל סביב צוארו ואני במאמצי לקרבה בתפקיד התליין. בפועל נהג להגביל את את תדירות המפגשים, הפגין חיבה באופן לא עקבי ומבלבל, וחרב בהדרגה את חיי המין. הוא התקשה להענות לבקשותיי לשינוי מסגרת ותכני הקשר - לקפיצת מדרגה. על פניו נאמנותו היתה ברורה, הוצגתי בפני חברים ומשפחה, ובילינו את שעות הפנאי (הספורות!) יחדיו. עם זאת, חשתי שרצוני בקשר אינטנסיבי יותר, ושנכונותי לנתינה והתמסרות רבה יותר. חשתי לעיתים חסרת שקט, מתמודדת עם אי וודאות מתמשכת לאור הפער בין המציאות להגדרה הפורמלית. כל אסטרטגייה שנקטתי כשלה: הבנה ורוך נוטפים, ריחוק ואדישות מופגנת...בסופו של דבר מצאתי את עצמי ממורמרת, חסרת סיפוק ודחוייה. לאחר שסיימתי לבור את נסיבות החיים - עבודה, עבודה, עבודה, ותכונות האישיות - מופנם ועצור, מערימת הקש, הבנתי שבסיס הקושי אכן קיים הבדל מהותי בין הצרכים והציפיות מזוגיות בשלב זה, מהול באימה כנה ממיסוד הקשר. מדבריו עלה כי היחסים איתי אינטנסיביים מקודמים, אשר גם בהם חזר אותו קושי, צמצום והמנעות ממסגרת "מחייבת" מידי. הוא אמר שזקוק לעוד זמן כדי להחליט ש"זה זה". לאחרונה חשתי מדוכדכת ומותשת מהתנהלות זו. צמצמתי את רצונותיי כך שיהלמו את שלו, אולם המחיר היה תסכול ועצב גובר. בשיחתינו האחרונה אמר שסבור שאם חלוקת התפקידים היתה שונה - אני "רעה" ו"נמלטת", אולי פני הדברי היו שונים. אולי...לא נשארתי לברר. התרשמתי שחלף מספיק זמן להעריך את תחושותיו כלפיי ואת הקושי להתחייב עליו לברר בעבודה אינטנסיבית אישית או במסגרת טיפול. בקשתי להפרד, תוך מתן אפשרות לקאמבק אם וכאשר יחוש שמסוגל להיות שם. מאז חלפו ימים אחדים ואני שואלת את עצמי אם פעלתי כשורה, אולי היה נכון לגלות איפוק רב יותר? פחות? אולי באמת אותו תפוח כמעט ונפל על ראשו?....מה דעתך?

אני יודע שזה לא פורום שבו קוראים אמורים להגיב, אבל הייתי חייב...את נשמעת אדם איטילגנטי, רגיש, בעל מודעות עצמית גבוהה ויכולת ורצון לתת מעצמך...אבל עם בעיה מסויימת בתחום הבטחון העצמי. אני מכיר את מה שאת מתארת איכשהו משני צידי המתרס- גם "הלא מתחייב" וקצת גם "הרודף" (לתקופה מוגבלת מאוד, כי אני לא נשאר איפה שלא מ-א-ו-ד רוצים אותי). אני רוצה לחזק אותך ולומר לך- כן, ההרגשה שלך שמשהו לא בסדר ביחסים האלה היא נכונה מאוד. תקשיבי לעצמך, אל תתעלמי מהתחושה הפנימית שלך. אנחנו פעמים רבות נוטים לעשות רציונליזציה למצבים רבים בחיים, אשר האינטואיציה שלנו מאוד בהירה לגביהם אך כל מיני כוחות אחרים מפריעים לנו להקשיב לה וגורמים לנו לפעול נגדה.יחסים טובים לא אמורים להיות כמו שאת מתארת (אל אאם את אוהבת את אי הודאות ואת הספק המקנן כל הזמן מעל ראשך ולא נראה כך). את חייבת להרגיש שמקבלים אותך שאת במקום "הנכון". אחרת זה לא קשר בריא אלא רדיפה אחר הבלתי מושג.מה זאת אומרת שהוא אומר "אם היית רעה יותר"??!!אז נניח שהיית "רעה" יותר לתקופה מסויימת והוא פתאום היה רוצה אותך בגלל זה, כמה זמן היית ממשיכה להיות כזו? חודש, חצי שנה, שנה, כל החיים? הרי זו לא את וזה לא מה שאת רוצה ממערכת יחסים. את רוצה להיות במקום שבו תוכלי להתנהג בטבעיות ושבו יקבלו את הטבעי שלך ללא משחקים. ברגע שתפסיקי להיות רעה הוא יחזור לסורו. הוא לא סוגר על עצמו, אל תנסי "להציל" אותו מעצמו, תצילי את עצמך,תאהבי את עצמך איך שאת, כי את מעולה ואת גם תמצאי מישהו שיחשוב כך ושאת תחושי כך כלפיו. לא שווה לחיות במין "משחק" תמידי.את יודעת שעשית נכון, את רק רוצה חיזוק חיצוני שישתיק את קולות הלוואי שרצים בתוכך כרגע. אם זה שווה לך משהו, אז דעתי עשית את הצעד הכי נכון עבור עצמך. כל הכבוד!!

נעמי יקרה,
מה שמעניין הוא שמצד אחד את שואלת אם זו פרידה שהתאחרה (הכותרת), ומצד שני, אם היית צריכה להתאפק עוד (במכתב).הוא אמר לך שאת אולי היית צריכה להיות חמקנית יותר, או "רעה" ו"נמלטת" כדי שירצה אותך. והנה, זה בדיוק מה שעשית עכשיו, ניתקת את הקשר, ואת בודקת אם זה עובד. ימים אחדים אולי זה מעט מכדי לדעת, ותצטרכי עוד מספר ימים נוספים. יש כמה אפשרויות עכשיו:א.שאת תתקשרי אליו. במקרה הזה, הוא יבין שהסיכוי שתעזבי אותו בזמן הקרוב הוא קטן מאד. את שולחת לו מסר של הזדקקות, והוא יבין מכך שהוא יכול למשוך אותך עוד.ב.שאת לא תתקשרי אליו, וגם הוא לא יתקשר אליך. זה יכול לקרות משום שהוא החליט שבאמת לא מתאים לו (מה שנראה לי פחות, לפי התאור שלך), או שהוא מרגיש לפתע לחוץ פחות, והמרווח הזה שהוא רוכש פתאום, יוצר לו את האשליה שיותר טוב לו בלעדייך; יכול להיות גם שהוא כן רוצה שתחזרו להיות ביחד, אבל בתנאים שלו, ולכן הוא לא יתקשר ראשון. כדי להכניע אותך, ולהעביר אותך למסגרת אפשרות א' (למעלה).ג.שהוא יתקשר אליך, ויגיד לך כמה את חשובה לו, ושהוא לא יכול בלעדייך. זה עדיין לא אומר שהוא יעבור למסלול מחוייבות. אולי כן ואולי לא. לפי דגם ההתנהגות הקודם, יכול להיות שזה רק יעבור למסלול של "אני מוכן לבדוק את זה יותר ברצינות", עד שתחזרו להיות ביחד, ואז בהדרגה לחזור למה שהיה קודם.אם הוא יעשה את הצעד הזה, אני ממליץ ליצור בכל זאת צעד מחייב, והוא הליכה ליעוץ, לפרק זמן מוגדר של כ- 3 חודשים, שבסופו שניכם תעשו החלטה.אם יש לך שקט תעשייתי, קחי לעצמך אתנחתא של עוד שבוע-שבועיים, ובינתיים, כדי לא להשתגע מבדידות, מחשבות וחרטה, התחילי לתכנן את הצעדים הבאים שלך, בלעדיו. להתחיל לתכנן יציאות עם חברות, אחר-כך עם גברים, ולו רק כדי לתרגל את העניין ולהכנס לעניינים, ופרק זמן מתאים שבו תוכלי להגיד לעצמך: כאן, בעוד 3, 6 או 8 חודשים, כשבטח כבר אהיה מעבר לזה, אהיה פנויה להתאהב שוב.

דר. חסון, תודה על תגובתך הרגישה והמלצותייך הנבונות. היה בקריאה כדי למחות את הערפל מהשמשה של ימים עגומים אלו... בהצלחה בהמשך!"סתם מנסה לעזור" - ממש לא סתם... מעורר מחשבה, מעצים ונוגע ללב....תודה רבה!