פרידה קשה: מה לעשות?

שלום רב,
אני ובן זוגי היינו ביחד כשנה, אנחנו בשנות העשרים לחיינו, רובה היתה ממש טובה, אך בחודשיים האחרונים היו לנו הרבה מריבות ודעות שונות וראינו איך אנחנו מסתכלים אחרת על העתיד שכל אחד היה רוצה.רציתי כמה פעמים להפרד אך חשבתי שאם נמשיך יהיה יותר טוב ונוכל להתגבר ביחד, לא רציתי להפרד ממנו, הוא גם אמר לי שהוא יהיה ממש עצוב אם זה יקרה .בסופ"ש האחרון היתה לנו שיחה שבה אמרתי לו שאני לא בטוחה שהוא באמת רוצה אותי , ובסוף השיחה הוא החליט להפרד ואמר שהוא לא יכול לתת לי את מה שאני רוצה בעתיד שזה מחוייבות ומשפחה.ואמרתי לו שאני רוצה להמשיך ולהיות ביחד ולתת לזמן לעשות את שלו.והוא החליט להפרד ממני , ומאז יומיים אני רק בוכה והביטחון העצמי שלי מרוסק לגמרי.כשלי היה רע בחרתי להתמודד ביחד וכשרע לו הוא נוטש אותי.ואני בוכה ואני מתגעגעת לריח שלו ולמגע שלו , ולחיבוק שלו, קשה לי לדמיין שאין לי את כל זה עכשיו.אני גם קצת כועסת עליו שהוא נפרד ממני דווקא בשבוע של המבחנים שלי ( אני סטודנטית), הם נגמרים בעוד שבוע והוא יכל לחכות, אם היה אכפת לו , אז מה זה אומר שלא אכפת לו ממני? הוא אוהב אותי בכלל? הוא אומר שכן.אני לא מצליחה לראות את עצמי יוצאת עם גבר אחר, נותנת לגבר אחר לגעת בי, או להתקרב למישהו אחר, אני בסוג של "אבל" על הקשר הזה, ואני מרוסקת לגמרי.מה עושים עכשיו? ומה עשיתי לא בסדר? נתתי את כל כולי לקשר הזה, ואין לי מושג מה הייתי עושה אחרת אם הייתי מתחילה את אותו קשר מחדש.

מרוסקת יקרה,
פרידה לא רצויה היא תמיד קשה, ופעמים רבות אפילו קשה מאד. נכון ש"הזמן מרפא", וזה מאד טרי אצלך, אבל לפעמים הזמן מרפא לאט, ופעמים רבות הוא לא מרפא "לגמרי". כשאת עדיין מאוהבת, ומרגישה עצמך מחוייבת לגבר הזה, את באמת לא רואה את עצמך עם גבר אחר. החלק הזה יעבור, במוקדם או במאוחר. הפצע, של דחייה ושל שבירת חלום שהיה לך, ושל החשש שמשהו כזה יחזור בקשר הטוב הבא, יישאר לאורך זמן.אני לא יודע אם עשית משהו "לא בסדר". אולי עשית או היית משהו ש"לא בסדר לו", וזה יכול לקרות. ואז, השאלה היא מידת הצורך שלו במשהו שהוא לא את, או מידת הסובלנות שיש לו עם משהו שאינו מושלם על פי טעמו - ויכול להיות שאין ולא יהיו לו אף פעם, בהישג יד, משהו שיהיה מושלם על פי טעמו. כך שיש לעניין הזה שני צדדים, ואת לא יכולה להיות בטוחה מה נכון. קחי בחשבון שאם הוא חושב או מרגיש שהוא צריך מישהי שהיא שונה ממך, ושאין לו היכולת לקבל אותך כפי שאת (ואני לא עוסק ב"חסרונות" ו"מגרעות" ו"חולשות" שעל חלקן אפשר לעבוד עם הזמן, אלא במהות שלך), ובעיקר, אם הוא לא רוצה אותך מספיק, אז הוא זה שלא מתאים לך. אם את מאמינה בעצמך, ביכולות שלך, באישיות שלך, אם נוח לך בקליפה של עצמך, אין לך מה לשנות. את צריכה למצוא מישהו שיהיה מוכן לאהוב את זה, ולחיות בשלום עם אי התאמות קטנות, בדיוק כפי שאת מסוגלת לזה. והוא יהיה מי שיתאים לך. לא מי שבורח כשקשה לו.