פרידה: למה קשה לשחרר?

שלום
ד"ר..בכל מה שקשור למערכות יחסים שאכפת לי מהן, אני מרגיש מאוד עלוב ומסכן ברגע שהן נגמרות, ואני לא יודע מה לעשות עם זה..אספר בקצרה.המקרה הראשון היה של בחורה שהייתה חברה שלי במשך שנה וחצי.היא נפרדה ממני בצורה מגעילה, ואני כמתחנן ביקשתי אותה חזרה. כל הימים היו עוברים עליי במחשבות עליה.תחילה היא הייתה קרה, אחרי זה הראתה נכונות, ושוב נפרדה ממני, ואני בכל התהליך רק תומך ואוהב ומחפש ונזכר רק ברגעים הטובים ללא מרפא.לבסוף, אחריי חצי שנה כזאת נמאס לי, ונפרדתי ממנה בעצמי.גם אחריי, לא הפסקתי לבכות עליה ולהיות מדוכא, הכרתי מישהי חדשה ויצאתי איתה רק בכדי לא להתמודד עם הפרידה, בכל התקופה איתה הייתי בבאסה שהיא לא הבחורה הקודמת.לאחר תקופה נפרדתי ממנה, ולא היה אכפת לי כלל, נפרדתי כי הכרתי מישהי אחרת שמשכה אותי מאוד, סוף סוף הרגשתי חי ובת הזוג הראשונה נשכחה.ההתחלה הייתה נחמדה ומהפנטת, אבל התגלו הבדלים מהותים ביננו ולא פסקנו לריב.לבסוף, בעודי אומר לעצמי אל תכנס למעגל הזה שוב, החלטתי להפרד ממנה והקשר נמשך סה"כ חודש וחצי, וכ"כ נקשרתי אליה.היא הבינה, אמרה שאולי נשאר ידידים, אמרתי שלא נראה לי כדאי, והמשכתי.אך כעבור זמן קצר התכתבתי איתה קצת, וניסיתי להחזיר אותה, גם בהתחלה לא נפרדתי ממנה בגלל הלב, אלא בגלל השכל.בהתחלה היא הראתה התעניינות בי, אך כשאמרתי לה בואי נפגש, לא רצתה, בטענה שעסוקה.יום אחד התקשרתי והיא לא חזרה אליי, אז למחרת שלחתי לה הודעה שחבל שהיא מסננת אותי ושיהיה לה בהצלחה, והיא מייד חזרה אליי ואמרה שהיא הייתה בטוחה שהתקשרתי בטעות אליה, שכן זה צלצל זמן קצר.אחרי כמה זמן שוב רציתי להפגש, שוב נדחתי באותה טענה שהיא עסוקה.אחרי כמה זמן התכתבתי איתה, שאלתי האם אני לא חסר, אמרה ברור שכן, אצלי זה הצית תקווה גדולה, אמרתי אולי אני אקפוץ לאכול אצלך (אנו גרים בשתי ערים שונות ומרוחקות, בזמן החברות גרנו באותה העיר כסטודנטים).היא אמרה במילים אלו, בקטנה, לא דחוף לי.במקום להבין את המסר רשמתי לה שאני מעוניין לראות אותך, ושתהיה בקשר, היא לא ענתה.יום אחד התגלה לי שהיא הולכת לאיזה מקום דרך הפייסבוק, החלטתי שאני מתגעגע ולקחתי את רגליי לשם, שעה נסיעה ממני. היא הופתעה לראות אותי, דיברה איתי קצת בכניסה לאולם והלכה להתיישב במקום מרוחק ממני, בלי לבוא להיות איתי.פה הבנתי שאני כבר מתנהג כנואש והלכתי הביתה, ואז היא שלחה לי הודעה שהיא זזה, ושנתראה בעיר בה אנו לומדים בתחילת השנה עם סמיילי.היא כמה והלכה בלי שיהיה אכפת לה בכלל אם אני עוד באולם או לא, לא הזיז לה, ועדיין במקום לראות את זה כנימוס בלבד, תליתי בזה תקוות, וחיכיתי שנפגש.כמה ימים לפניי החזרה ללימודים כתבתי לה שאני מעוניין לפגוש אותה, והיא בקרירות רשמה סבבה.נפגשנו במקרה, היא גרה מולי, היא התנהגה בקרירות, שאלתי אותה האם הקסם לא שם? כי ממש היה הרבה רגש מההתחלה, היא זאת שחיזרה אחריי ללא הפסקה.היא אמרה שלא, ושעוד כשנפרדנו אמרה שנשאר כידידים ולא יותר מזה, ושהיא מצטערת שהיא פוגעת בי. אמרתי לה שחבל, ושזה בסדר, ואם לא אכפת לה אז אסיר אותה מהפייסבוק כי זה מפריע לי לראות עדכונים לגביה. היא אמרה שלא אכפת לה.ככה הגעתי הביתה ולא הרגשתי שאמרתי לה את כל על ליבי.כתבתי לה שחבל, שסה"כ היה נחמד ואני מאמין שהרבה דברים נבעו מזה שהכרנו בתקופה לחוצה, שאני מתגעגע להודעות ממנה ולכרבולים שלה, שאכפת לי ממנה מאוד. ככה הודעה ארוכה..היא הגיבה אני לא מבינה מה היה כיף, כל הזמן רבנו ואני מצטערת אם פגעתי בך.אז עניתי שאם ככה היא מרגישה אז אני שלם עם זה, ואם היא לא מרגישה תחושת החמצה אז שיהיה לה בהצלחה מכל הלב.היא לא ענתה, וכעבור יומיים הסירה אותי בעצמה מהפייסבוק.ככה עוברים הימים ואני עדיין תקוע בלמה זה לא התסדר, כ"כ רציתי בה, אבל היא שיגעה אותי, ואני כל הזמן חושב אולי דברים היו צריכים להראות אחרת.במבצע עמוד ענן שלחתי לה הודעת דאגה, היא גרה ביישוב ליד עזה, והיא ענתה הודעה ללא התעניינות רבה במיוחד. לפני שבועיים שוב שלחתי לה הודעה נחמדה, היא ניסתה להבחר למועצת הסטודנטים והתעיינתי בה, וכמה ימים שוב הודעה לגבי התוצאות, בשתיהם ענתה בנימוס.אתמול ראיתי אותה חוזרת עם גבר אחר ועולה יחד איתו הביתה, וזה שבר אותי.מדוע אני כזה רכיכה? מדוע אני לא לומד מהעבר? מה בגלל שהיא יפה ומינית זה יטריף אותי, ומה יהיה בעתיד? כל בחורה שאני אדלק עליה אני ככה אשבר?אני מתנצל, אני פשוט אובד עצות!לא היה יום שלא חשבתי עליה מאז שניסיתי שוב להחזיר אותה, והמחשבות עליה עולות, ואז המחשבות על החברה הראשונה.הייתי רוצה לקחת דברים בקלות, ובאמת להאמין שהיא לא מתאימה לי, אבל אני רק מביא את עצמי ללעג, תוך אמונה שאם אנסה היא תרצה אותי. אציין שעברו חמישה חודשים מאז הפרידה ממנה. אני מרגיש ממש מיובש, ואם זאת מקנא ולא מצליח לצאת מזה.אציין גם שהייתי אצל פסיכולוגית לאחר הפרידה מהבחורה הראשונה, וזה לא ממש עזר, הדבר היחידי שעזר היה הכרות עם הבחורה המדוברת. ואני פשוט לא רוצה לסבול עד אשר אכיר בחורה חדשה. כי היום אני סובל מאוד..מתנצל על המכתב הארוך

אדייק, הקשר נמשך חודש וחצי, קצת יותר, אבל היה אינטנסיבי מאוד, כל יום בו נפגשנו, סופ"שים יחד, תמיכה, הכל.

ואגיד לך את האמת, אני עדיין מרגיש שאני רוצה לנסותלפני כמה זמן ראיתי איזה קליפ חדש של בדרנים שהצחיקו אותה אז, וממש היה בא לי לשלוח לה בפייסבוק"היי ראיתי את הקליפ הזה והייתי חייב לשלוח לך (לינק לקליפ) "אני בכוונה רושם לך,כי בקריאה כאן אני מבין כמה אני פטתי.ובכוונהלאעושה את זה, כי אני ממש מרגיש כבר מטרידן, אבל בהרגשה הפנימית כן בא לי לעשות את זה, וכן בא לי ליצור לעצמי הזדמנות, אולי היא לא בקשר טוב עם ההוא וההודעה ממני תעשה לה משהו.. אני דביל אני יודע.

דוד יקר,
מכתבך אכן ארוך מדי, ועם הרבה חזרות שונות על אותו הדבר, ואני מודה שקראתי רק את חלקו. אבל מבנה הכתיבה שלו מעיד, באופן די ברור, גם על החזרות שלך אל הבחורה הזו, שבעצם, אתה הוא זה שדחה אותה.לא ברור לי מה קורה לך. ברור לי שאתה נשאר תקוע עם הזכרון שלה,לא מקבל את הפרידה כעניין סופי, ומתעקש לנסות שוב למרות שהיא נותנת לך את כל הסימנים שהיא לא רוצה, אולי חוץ מלהגיד לך במפורש "תרד ממני, נמאס לי". אני יודע שזה פוגע מאד, ובאיזה שהוא מקום האובססיה לחזור למקום הפגיעה כנראה שבאה כדי לתקן את הפגיעה. אולי מתוך רצון טוב, שתבין שאתה לא כזה "דביל" כפי שזה נראה באופן שטחי (וזה משפיע, אני יודע, כי זה יישאר אצלך כתדמית עצמית לא טובה שתישא אתך זמן רב), ושכדאי שהיא תכיר אותך טוב יותר, כדי לתקן את הפגיעה הזו. אבל אולי כדאי שתחשוב על זה היטב: אם תחזרו להיות ביחד, האם באמת יש לזה סיכוי טוב? אחרי הכל, היו בעיות שבגללן לא רצית להיות איתה אז. הבעיות האלה, אם היא תחליט "לתת לך צ'אנס" תחזורנה, ואולי אפילו בעצמה חזקה יותר, כי לשניכם יש משקעים וחוסר ביטחון זה בזה. ואז, אם תרצה להיפרד לאחר שעשית לה את המוות כדי לחזור, האם תוכל? האם תהיה מוכן לפגוע בה שוב לאחר שכבר נפרדת ממנה פעם? ומה זה יגיד עליך?אני חושב שאתה עוסק יותר בעצמך וברגשות שלך, מאשר חושב גם על המקום הרגשי שלה. אני לא אומר שאתה צריך, כרגע, שאתם מרוחקים, אלא להיפך, התחשב במה שהיא רוצה, והתחיל לחשוב הלאה, כי אני לא חושב שלקשר הזה, גם אם אולי אולי יתממש בשל ההתעקשות שלך, יש סיכוי טוב להצליח. וחזור לטיפול, אם אתה חושב שאתה זקוק לו, כי אתה לא נמצא היום במקום טוב כלפי עצמך. מגיע לך הרבה יותר מאשר מה שאתה עושה לעצמך היום.