פרידה: מתי כדאי להכאיב?

אורן שלום,עברה שנה מאז שהתחלתי לחשוב על פרידה מבעלי.הבעייתיות שגרמה לרצון שלי לעזוב היא ההרגשה שלי שאיני מתאימה למסגרת נישואין.אני יודעת שכאשר בעלי הציע לי נישואין לפני כשנתיים אמרתי כן, לא בלב שלם, אולי מסוג של אינטרס, כי רציתי שנמשיך להיות ביחד וידעתי שאם אסרב לנישואין הקשר יסתיים.בשנה האחרונה התחלתי ללמוד ולהיות הרבה מחוית ולהכיר אנשים חדשים ומעניינים.גם אנשים שלומדים בתחום שלי וגם כאלה שלא אך נמצאים בשלב התפתחותי זהה לשלי מבחינת התחלת הלימודים ובנייה עצמית. כאשר בעלי מבוגר ממני ב-8 שנים ונמצא במקום אחר לגמרי במחינת ההתפתחות האישית, הוא פחות או יותר יודע איפה הוא עומד ומה הוא רוצה מעצמו ומהעתיד המשותף.הבעיה הראשונה שהפריעה הייתה זה שאין לנו נושאים משותפים לשיחה וחוסר עניין אחד בתחומיו של השני. מבחינתי לא היה שום גירוי אינלקטואלי.בעיה שניה ונפוצה מאוד בקרב נשואים, היא חוסר התשוקה ועקב כך חוסר בסקס.דבר שהוביל אותי לפעול מחוץ למסגרת הנישואין בלי ידיעתו של בעלי.ובעיה נוספת שהתגברה לאחרונה היא שאינני מסוגלת להיות איתו תחת קורת גג אחת כל הזמן, אני מרגישה צורך להיות לבד ומרגישה שנוכחותו בבית איתי חוסמת אותי ומפריעה לי להתקדם בחיי, לדוגמא אינני מסוגלת לשבת לעשות עבודות כאשר הוא נמצא.אני גם נעשתי חסרת סבלנות לכל שאלותיו וכמובן שגם לקרבה הפיזית שהתחיל להרעיף עלי לאחרונה (כנראה עקב התחושה שאני מתרחקת).לפני מספר ימים פתחתי את השיחה עימו על כך והוא הגיב כאילו לא היה מוכן כלל לדברי.הוא אמר שטוב לו ונוח לו כפי שאנחנו והוא לא מרגיש בבעייתיות כלל.השיחה התנהלה בצורה הבאה: אני מציינת כל בעיה והוא עונה על כל בעיה בכך שהוא מוכן לוותר על רצונותיו. (במילים כאלה או אחרות)הנושא הראשון שהעלתי היה הרצון שלו לילד וחוסר המוכנות שלי לעשות זאת עקב התחלת פרק חדש בחיי של לימודים של 4 שנים, ובכלל עקב חוסר מוכנות נפשית.אח"כ דיברתי על חוסר התקשורת וההתפתחות לכיוון זהה. אח"כ על התשוקה.ולבסוף כאשר ראיתי שהדיבור ה"פוליטיקלי קורקט" שלי לא ממחיש לו את גודל הבעיה אמרתי גם שהרגשות שלי השתנו ושאהבה שיש לי אליו היא לא אהבה שצריכה להיות לבעל, אלא אהבה לחבר/ה.הוא ענה שהוא לא מתכוון לוותר בכל כך קלות, שהוא אוהב אותי וטוב לי איתי, ושיהיה לי קשה מאוד לתאת מזה בקלות.הוא גם הציע יעוץ זוגי, אך לא נענתי כי אני במקום שמרגישה שאין מה להציל.לאחר מספר ימים של שקט דיברנו שוב על כך הבוקר, והוא שאל שוב על יעוץ, ואז גם הבעתי את הרגשתי שאין מה להציל מבחינתי.הדברים האחרונים גרמו לו להציע לצאת מהבית לשבועיים ולתת לי את הלבד לחשוב,.ובנוסף אמר שאפשר לנסות נישאים פתוחים. הופתעתי מאוד מצעתו האחרונה כי מהכרותי איתו הוא לא אומר את זה בלב שלם אלא ממקום של להאחז בקשר גם במחיר של לוותר על כל רצונותיו.כעת אני הרוסה מהמחשבה שפגעתי בו עמוקות ואינני יודעת איך לפעול. באיזה שהוא מקום הצעתו קורצת לי אך אינני רוצה להישאר כאן כדי לגרום לו לוותר על כל חלומותיו לטובת משהו שהוא חושב שיעשה לו טוב - וזה להישאר איתי.אני אובדת עצות.אודה לך על תשובתך,קז

קז יקרה,
יש נשים שדווקא העובדה שבן הזוג שלהן מבוגר יותר, נמצא כבר במקום מקצועי מסודר, וכבר עבר את שלב הלימודים, גורם להן להעדיף אותו על סטודנטים שאיתן הן לומדות, שעדיין לא מצאו את עצמם מבחינה אישית ומקצועית. אצלך קרה ההפך. אולי בגלל האוירה הסטודנטיאלית, וחיזורים שהרעיפו עליך, וגרמו לך לריגושים שהיו חסרים לך. כתוצאה מכך, את חשה שאת לא בשלה לנישואים, כי אכן עשית, מבחינת תהליך הנישואים לפחות, נסיגה.עכשיו את מנסה להגיד לו שהנישואים האלא גמורים, אלא שאת רוצה לעשות את זה מבלי להכאיב לו. אי אפשר לעשות את שני הדברים ביחד. אם את רוצה לעזוב אותו, זה יכאב. והנכונות שלך להכאיב לו היא מחיר שאת תשלמי על הצורך שלך לצאת מהנישואים איתו. לכן, את צריכה לרצות לעזוב מספיק חזק, כדי להיות מוכנה להכאיב לו.אלא שההצעה לנישואים פתוחים אולי קצת קוסמת לך, כי היא מאפשרת לך להיות עם מי שאת רוצה, ומבלי להכאיב לו. לכאורה לפחות. כי הוא מקבל את האשליה שאת איתו. בשביל זה הוא עושה את זה. כדי להאריך את פרפורי גסיסת הנישואים, מתוך תקווה שאולי ייקרה איזה נס. אלא שהסבירות שזה באמת יעבוד היא קטנה מאד. הצרכים שלכם לא יהיו סימטריים (אחד מכם ירצה יותר להיות עם אחרים), הפוטנציאל של שניכם להתאהב בחוץ יגדל, ואין לכם שום דבר יציב וחזק מספיק כדי לשמור אתכם ביחד אל מול ריגושים שהנישואים הפתוחים מציעים.