פרידה: מתי הרגע הנכון?

היי, אני בת 26, בסוג של זוגיות כבר שנתיים. האמת שזו זוגיות שונה קצת, שנינו יצאנו ממערכות יחסים ארוכות, אני של 5 שנים והוא שנתיים אבל גירושים ופשוט התקרבנו והיה לנו נעים יחד לאחר מכן כבר התפתחו רגשות. תמיד חשבנו שזה ייגמר מתישהו אבל זה נמשך ונמשך והיה לנו טוב ואפילו הוא חשב שיש לזה עתיד ונוכל להיות יחד באמת. אבל, אחריי שנה הוא החליט שבא לו להיות לבד, שהתגרש בשביל הרווקות אבל עד היום ( כבר שנה) לא באמת נפרדנו.
הוא מבקש ממני לשחרר וללכת ממנו, להתחיל חיים חדשים אבל מצד שני אומר שיש לו רגש. ועם הזמן באמת מרגישה שהוא לוחץ שאעזוב אותו.
אני לא יודעת מה לעשות, לשחרר? לתת לו פשוט זמן להיות ב״רווקות״ הזו? או להיות שם עדין?
קשה לי כי באמת יש לי רגש אליו ואני יודעת מה אני מפסידה. הוא באמת יקר לי.

שלי יקרה,
כך או כך זה הימור מבחינתך, שמתחיל ממקום לא טוב - והוא שהבחור אומר לך שהוא רוצה להיפרד. למעשה, הוא אומר לך שהוא רוצה להיפרד, אבל "אל תעזבי אותי בזמן שאני נפרד ממך". למה? - אולי כי הלבד של הרווקות קצת מפחיד אותו, אז יותר קל להיות לבד כשיש תמיד עם מי להיות כשצריך. האם יחזור אליך לאחר תקופת "רווקות"? האם תוכלי רגשית לקבל אותו לאחר שיהיה עם נשים רבות כפי שהוא מפנטז - והרי זו משמעות ה"רווקות", נכון? ואולי את פשוט מקווה שכל זה לא יקרה?לא קל להיפרד ממקום כזה. לא קל להיפרד ממישהו שאת אוהבת ומקווה לעתיד משותף איתו. זה מקום שבו אנשים מוכנים יותר להמר, מה עוד שרגשית את לא פנויה עדיין לקשר אחר במקומו. ההימור הוא בכך שאם תנסי לשמור על הקשר איתו, גם תרגישי תנודות רבות בין תקווה לאכזבה - וזה יכול להיות לא קל בכלל, את עלולה להעריך את עצמך פחות על כך שאת נשארת קשורה רגשית לגבר שיוצא עם נשים אחרות, ואת מפסידה את היכולת ליצור קשר אחר. עשי כפי שאת מבינה, אבל זכרי את המכתב הזה שלי, כי הוא יעזור לך להחליט מתי הגיע הרגע הנכון.

קודם כל תודה.
ובאמת אני מקווה שאדע מתי הרגע הנכון הזה.
אני באמת מנסה להשתחרר משם, אני חושבת שאם טוב לו יותר ברווקות לא מתפקידי למנוע את זה. ומצד שני אני מחפשת דרכים להתמודד, לא לחשוב על מה יקרה ואיך יהיה ולא מצליחה. כואב לי בפנים כזה.
אני בספק שאוכל להיות שם שוב אחריי המחשבה של ״הרווקות״ שהוא עובר, לא רוצה להפסיק להעריך את עצמי, רוצה כבר להיות מאושרת ממשהו ,פשוט קשה לי לוותר כי אני אוהבת.
הכל מרגיש לי קשה מידי, מסורבל. הוא היה החבר הכי טוב שלי, ופשוט פתאום להתעורר לכלום. המחשבה, התפיסה קשה. לא יודעת מה נכון לי?
כאילו מה הוא לא העריך? הרווקות יותר מגרה מהעובדה שיש מי שמחכה לך? החום? לי זה מאוד חסר אבל מתקשה לחשוב על להיפתח רגישות שוב.
אולי התגובה שלי קיצונית מידי? אני מקבלת את זה קשה מידי במקום לזרום?

שלי יקרה,
את מקבלת את זה קשה כי טבעי לקבל את זה קשה. ההערכה מהצד השני, את יודעת, לפעמים היא עניין של תיזמון. כרגע כנראה שהוא לא רוצה להעריך קשר זוגי, אולי כי הוא רוצה לדעת מה הוא עצמו שווה, ומה טוב או מה טוב לו, וכדי ללמוד את הדברים האלה, הוא צריך לסכן את מה שיהיה לו בדרך, עד שיחליט שהוא כבר יודע. זה חלק מתהליך ההתבגרות שהוא מרגיש שהוא צריך לעבור, ושיש מי שזה לוקח להם כל החיים לעבור. טבעי שזה כואב לך לוותר, כי את כבר יודעת, ואת את ההשלמה שלך עם מה שאת רוצה כבר עשית. הוא עוד לא נמצא עם זה בשלום.