פרידה: מה עושים כשמאבדים תקווה?

שלום רב
!בעלי ואני נשואים מזה כ-4 שנים. לפני כשנתיים נולדה בתנו הבכורה ומאז הכל השתנה.בעלי מעדיף להיות פסיבי, אדיש בכל הקשור לבית., אנחנו מתווכחים המוןןןןן ,פעמיים הייתי על סף עזיבה והוא הבטיח שזה ישתנה. היינו בטיפול זוגי אצל מטפלת מדהימה שעוזר לסירוגין- יש שיפור ,אבל רק לשבוע,שבועיים, שלוש ואז הכל חוזר לקדמותו. בשלב מסויים בטיפול המטפלת בקשה שיגיע אליה לבד כי קודם הוא צריך ל,מצוא את הנשמה שלו" לפני שמביא משהו לזוגיות שלנו".ומאז הולך אליה לבד. אני מדי ]פעם מצטרפת.הוא מודה שהוא מתנהג כמו ילד ,שהוא לא עושה מספיק ולא אחראי. אין לי כוחות להתווכח איתו ולנסות לשכנע אותו להיות חלק מחיי המשפחה שלנו. ניסיתי להשתנות בעצמי(חלקית גם אני השתנתי לטובת העניין), ניסינו את הטיפול אך אני מרגישה שזה לא הולך לשום מקום. במחשבות שלי מקומו הוא בדירת רווקים ,עם צעירות בנות 18, מבלה כל הלילה בפאב וישן עד הצהריים.בימים האחרונים הגעתי למסקנה חדשה- זה פשוט לא ילך! אין לי כוחות לנסות יותר! אני לא חושבת שיש לי רגשות כלפיו (אולי פשוט לא זוכרת איך זה הרגיש פעם) ואולי הרגש היחידי הוא כעס ו,אכזבה ותסכול.עד עכשיו רציתי להלחם בשבילנו, בשביל שנינו ובשביל הילדה. לא פחדתי לעזוב, להיות לבד ,לגדל את הנסיכה לבד. אבל רציתי לנסות שזה יצליח.היום זה כבר לא כך אני לא רוצה להלחם אבל אני כן פוחדת לעזוב והסיבה היא הילדה שכבר בת שנתיים, מבינה ורוצה את אבא שלה.אני לא מסוגלת להכאיב לה כל כך , אני בטוחה שזה ישפיע עליה לשלילה.אני נקרעת בין הרצון שלי להפסיק להלחם לבין הפחד לפגוע בילדה.אני לא ממש יודעת מה אני מבקשת ממךאולי עצה, הארה, הערה...משהו כדי שלא אשאר לבד עם כל זה.תודה מראשמיכל

מיכל יקרה,
את לא צריכה להישאר איתו למען הילדה. כשאת לא מאושרת, וכשהוא לא מתפקד כראוי, וכשאת מתעצבנת וממורמרת על כך, ממילא הילדה נפגעת. ואם תיפרדו, הוא יוכל להקדיש לה זמן ותשומת לב כראוי גם אז, בתנאי שתאפשרי לו ובתנאי שהוא רוצה.הלכתם לטיפול, שזה חיובי וטוב, אבל משהו קרה ואיבדת סבלנות. אני חושב שזה קרה לא כל כך משום שהשינוי שחל בו הוא איטי, כמו משום שאת יצאת מהתהליך, ולכן את רואה פחות התקדמות, ויש לך פחות עם מי לדבר. אני חושב שחשוב מאד שתלכי לדבר איתה בנפרד, ושתפי אותה בהרגשה שלך. יכול להיות שהמטפלת שלכם חשבה שאת בסדר, שצריך לעבוד בעיקר איתו על שינוי, ולא שמה לב ליאוש ההולך וגדל שלך. הסבירי לה שחשוב שאת תהיי חלק מהתהליך, כי בלי שאת שותפה, ובלי שהיא מחזקת אותך, ובודאי בלי שאישך מחזק אותך, את מאבדת תקווה.חשוב שתעשי מעשה, ולא תשבי בחיבוק ידיים ותתני לעצמך להתייאש. הרשי לעצמך להתייאש רק לאחר שתהיי בטוחה שמיצית את כל האפשרויות הסבירות, ואולי גם כמה בלתי סבירות, לפני שהאהבה שלך תגווע.