פרידה מבעל: האם דעת הכלל משפיעה?

שלום
לך ד"ר אורן חסוןאני נשואה 2 וחצי יש לנו ילדה מדהימהיש לי בעיה עם בעלי כל פעם שהוא מבקר או נמצא איתי בסביבה שקשורה אלי ( הורים שלי או חברות )הבחור נהפך לאילם או אדיש כל פעם אני רבה איתו מחדש על זה והוא אומר שזה האופי שלו וככה הוא . כל העולם מעיר לי על זה ואני לא מרגישה עם זה טוב נמאס לי כבר מזה אני מצידי עולה להורים שלי ונפגשת עם החברות שלי בלעדיואני לפני פירוק המשפחה אנא תעזור לי אתה המושיע האחרון שלי

מודי יקרה,
האמת היא שאני לא לגמרי מבין. לפרק נישואים רק משום שהוא לא מתקשר עם הסביבה שלך? אם הוא בן זוג טוב לך, ואבא טוב, זה אומר שרוב הזמן הוא בן זוג טוב, כי רק מיעוט הזמן הוא עם המשפחה או החברות שלך, ורוב הזמן הוא איתך ועם בתכם. אם בחרת בו, אני מניח שגם אהבת אותו, ואולי את עדיין אוהבת אותו. אם כך, האם את מושפעת עד כדי כך על-ידי דעותיו של "כל העולם" עד שבגלל תגובותיהם של אחרים הפסקת לאהוב אותו? ומהאתחושבת עליו? האם יש לך כוח לספר לכל העולם עד כמה הוא איש טוב, בעל טוב ואבא טוב?ולגבי ה"לבד" הכפוי עליך – את לא חייבת להישאר לבד כשאת הולכת לסביבה שלך, ובודאי שלא לריב איתו. קחי אותו איתך להורים כשאת רוצה והוא יכול, ועם חברות כשאת רוצה והוא יכול, גם אם הוא לא מתקשר. כי הרי "לבוא" איתך לא דורש שינוי אופי, נכון? זה הרי עניין טכני בלבד: לבוא ולהיות לצידך. אם השתיקות שלו הן תרוץ לצאת מזה, אז כשאת לוקחת אותו איתך בכל זאת, התרוץ הזה נגמר. ואם באמת קשה לו, אז ככל שיכיר אותם יותר, וככל שימשיך ויבוא איתך לפגישות האלה, הוא ילמד. ובתנאי שלא תריבי איתו, כי אז הוא יפתח "אנטי". התנהגי אליו יפה ובאופן מכובד בחברה, והחברה תכבד אותו, אם לא דרכו, אז בתחילה דרכך, וכשיכירו אותו אז גם דרכו, ותני לזמן לעשות את שלו.

ד"ר חסון שלום
רבלגבי התשובה שלך אני טיפה חולקת עליךעשיתי מלא ניסויים איתו כיבדתי אותי צעקתי לכל העולם כמה הוא טוב וכמה אני אוהבת אותו וכמה הוא טוב לילדה מפריע לי שאין חיבור במיוחד עם המשפחה שליהחיבור היחידי שהוא מצליח לעשות איתם זה שהוא נמצא באיזה אירוע והוא שותה טיפה אז הוא משתחררלפעמים אתה מת לפתח שיחה איתו והוא בשלו כמה זמן צריך לתת ??!!!!!!!!!! תנני לו 5 שנים זה מספיק בשביל להכיר את הסביבה

מודי יקרה,
את כותבת, מצד אחד, שתמיד הפריעה לך ריחוקו ממשפחתך, לכן היית צריכה לעשות "מלא ניסויים". אם את ההבט הזה שלו היה תמיד קשה לך לקבל, אולי לא היית סבלנית מספיק. זו תהייה, לא קביעת עובדה. בדקי את עצמך.צעקת לכל העולם כמה הוא טוב, וכמה את אוהבת אותו וכמה הוא טוב לילדה. אם את אכן אוהבת אותו, ואם הוא טוב, ואם הוא טוב לילדה, ובכל זאת את חושבת על פרוק הנישואים, זה אומר שהקירבה למשפחה שלך (ואת מדברת על אפשרות שיחה, לא על זה שהוא פוגע בהם) חשובה לך מאד מאד. מדוע זה חשוב עד כדי כך? האם בגלל הקשר ההדוק שלך למשפחת האם שלך את נפגעת בשבילם? האם ישנם קשיים נוספים שלא דיברת עליהם? - כי אני מתרשם כך. אי יכולת לנהל שיחה איתם לא נראית לי סיבה טובה מספיק, אם הוא טוב במשפחה הגרעינית שלך (את הוא והילדה). ואם הוצאת דברים מפרופורציה, אז אולי יש לך סיבה לכך, שעליה לא דיברת כאן, ואני תוהה מהי.והנה, במשפט האחרון, את כותבת שלפעמים את מתה לפתח שיחה איתו, והוא בשלו. אני לא בטוח אם את מדברת על שיחה על הנושא הזה, או על שיחה בכלל. כי אם האפשרות השניה נכונה, זה אומר שגם ביניכם אין תקשורת? אז למה השארת זאת רק לסיום המכתב? ואני שב לשאלה: מה את לא מספרת?אני לא אומר שאין לכם בעיה. אני אומר שהיא כנראה הרבה יותר מורכבת מזה שהוא פשוט לא מתחבר למשפחה ולחברות שלך, כפי שכתבת. אני לא יכול לחייב אותך להתאמץ בקשר שאולי כבר התייאשת ממנו, ותהא הסיבה אשר תהא, אלא שבכל זאת אני מציע שלפני הפרוק שתלכו ליעוץ, כדי לבדוק מה קורה ומה אפשר לשנות.

שלום
לך ד"ר חסוןאני מקווה שאני לא מפריעה לך עם המכתבים שלי אבל אני חייבת להסביר לךהכרתי אותו כבחור בייישן ושקט נורא ותמיד שהייתי מביאה אותו אלי הביתה (בתור חבר שלי )ההורים האחים והחברים שלי היו מעירים לי על זה שהוא לא ממש מפתח שיחה איתם וזה נותן להם הרגשה כאילו הם לא רצויים תמיד הייתי אומרת להם שזה יעבור כי אני הייתי בטוחה בזה (זה אמור לבוא טבעי )לעומת זאת אני בחורה שגם אם תזרוק אותו במדבר אני יתחבר לקוצים אני מתחברת עם כל מי שנמצא לידי.המצחיק הוא שאצל ההורים שלו או חברים שלו הוא אחר לגמרי מדבר צוחק וכו'הדעה של אמא שלי מאוד חשובה לי ושהיא מדברת איתי עליו באיזה מקום היא פוגעת בי אבל אני לא ממש מראה לה כי מאוד חשוב לי לדעת מה היא חושבת עליו ותמיד אחרי שיחות איתה בעיקר אני יוצאת עצבנית מזה וישר יוצאת עליו וצועקת על איך הוא שקט וביישן ולא משתף פעולה אני תמיד נמצאת בלחץ שהוא בא להורים שלי אם הוא ידבר אם הוא יצחק ( זה לא אמור להיות ככה אני אפילו מתביישת שאני מדברת על זה )איתי הוא שונה אני אוהבת אותו הוא מצחיק אותי ואני והילדה מאוד נהנים איתו אבל זה משהו שמוריד לי ממנו

מודי יקרה,
אם כך, בואי ונחשוב על העולם שלך מחדש...האם יכול להיות שהבעיה העיקרית שלך היא לא הקשר עם בעלך, אלא הקשר שלך עם אמא שלך? האם אולי היא באמת פוגעת בך, כי היא לא מכבדת מספיק אותך, את דעתך, ואת מה שחשוב לך, ומוכנה לפגוע בזה כי היא עצמה פגיעה? כי היא חושבת שאם בעלך לא משתף איתה פעולה, ולא משוחח איתה, אז אולי הוא לא מעריך אותה מספיק? האם יתכן שהכבוד שלה דומיננטי יותר לשלומה הנפשי מאשר האושר שלך?כנראה שהיא קבעה דעה עליו מלכתחילה, כי הוא לא התחבר אליה כפי שרצתה. זה צד אחד של התמונה. הצד השני הוא שיש לך בעל רגיש, שלוקח לו זמן להתקרב לאנשים. נוח לו עם מי שהוא מכיר, נוח לו עם מי שהוא בטוח שמכבד אותו ושאוהב אותו. כשהוא כזה, העוינות של אמך מרתיעה אותו. אבל אפילו הוא לא פגיע כמו אמך. הוא שומר את הפגיעות שלו לעצמו. הוא לא משמיץ אותה כפי שאמך משמיצה אותו. אלא שלה יש השפעה חזקה עליך, וכאן הבעיה.אני חושב שהיא לא באמת רוצה לפגוע בך. היא רק רוצה לשקם את כבודה. אלא שהיא לא שמה לב, בדרך, למה שהיא עושה לך.הלכת איתה דרך ארוכה. אני חושב שהגיע הזמן להיפרד מהסימביוזה של אמא-בת, ולהתחיל בסימביוזה חדשה, עם בן זוגך. תצטרכי ללמוד להתרחק מהשפעתה, שהיא שלילית עליך. עובדה: את יוצאת ממנה "עצבנית מזה, וישר יוצאת וצועקת על איך הוא שקט וביישן ולא משתף פעולה". לפחות אין בו רוע. לפחות הוא לא פגיע כמו שאמך פגיעה. הגיע הזמן שתחליטי מה נכון לך, ולא מה נכון לאמך.

מודי יקרה,
אני מתרשם שקשה לך. אולי כי קשה לך יותר להתמודד עם אמך מאשר עם בעלך. אולי כי זה מצב חדש. אולי כי אני מבקש ממך לראות את העולם אחרת ממה שראית אותו עד עכשיו, ואני יודע עד כמה זה קשה, ועד כמה זה יכול להרגיש לבד להתרחק מאמא, שראית אותה עד עכשיו כמגן שלך, וכחברה הכי טובה שלך.כדי להקל עלייך, אני מפנה אותך גם למכתב תודה אלי, שתי פניות למטה, מאת חן, ואת תשובתי. קראי. אשמח לשמוע תגובה.