האם עשירית האחוז חסרה פוגעת בזוגיות?

שלום,
בת 29+ ילד בן שנה ושלושה חודשים.אני ובעלי מכירים 5 שנים ונשואים שנתיים.בסה"כ אני יכולה להגיד שלא חסר לי הרבה... המצב הכלכלי טוב, החברתי, קריירה טובה שמתאימה לי וכו'.יש לי בעל שהוא אדם מאוד טוב, ממשפחה טובה (אם כי הם אנשים שמאוד נותנים מהבחינה החומרית אך לא יודעים לתת מבחינה רגשית...). בעלי הוא אדם לויאלי, מפרגן, ביתי, לא קנאי ברמות לא בריאות ובאמת, בסה"כ כאדם אני יכולה להגיד עליו 99.9% דברים טובים.הבעיה שלי היא כזאת: תמיד הרגשתי שאהבתי אותו אך זה תמיד לא הרגיש לי עוצמתי מספיק ואני מאז ומתמיד "מאשימה" בכך לא את עצמי אלא אותו. את התנהגותו.בעלי הוא אדם די מסוגר, לא אוהב מגע כמוני (לפחות שלא ברמה שלי), לא מרבה להראות אהבה (למעט כשרוצה יחסי מין), לא מפתיע (אלא אם כן רמזתי ורמזתי הכנתי אותו לכך...) וכו'.בקיצור, אנחנו מאוד מאוד שונים...לאחרונה אני ממש מרגישה שאני דועכת מבפנים.... כפי שאמרתי, בתוך תוכי אני אוהבת אותו כאדם, כאבא לילדינו, אבל אני חושבת שכבן זוג אני לא אוהבת אותו... או שכן, אני כבר לא יודעת כיוון שאם אני מסתכלת עליו אני ממש מרגישה היום כאילו שרק היכרנו .אני יודעת שאני כותבת מאוד מבולבל ולא ברור אבל זה פשוט השתקפות של רגשותיי מבפנים.אני מרגישה שאני כל הזמן צריכה להסביר ולבקש שיחבק, שינשק, ואפילו כשאני לא מבקשת תקופה (ותאמינו לי שניסיתי זאת...) זה לא קורה לבד...העניין הוא שאני מרגישה שהוא לוקח אותי כמובן מאליו (והוא לא מזלזל בי או משהו חלילה), אני םשוט מרגישה שזה לא מטריד אותו במיוחד הרגשותיי אלו (למרות שדבירתי איתו על כך המון פעמים)...אני כבר לא יודעת מה לעשות... אני רוצה לציין שאני בחורה שנראית טוב, עד היום הרבה מתחילים איתי ופלרטטים ואני רוצה לציין שאני כן מאוד נמשכת לבעלי (אם כי לאחרונה לא בא לי לקיים יחסי מין בדיוק בגלל החסך הזה שרשמתי למעלה...) ואין בי שום מחשבה/רצון לבגוד, אני פשוט מציינת את הנתונים שלי...לפעמים אני פשוט מרגישה שזו ההגדרה: שאני התחתנתי איתו תוך שאני אוהבת אותו כאדם ולא כבן זוג והוא התחתן איתי תוך שהוא אוהב אותי כבת זוג ולא כאדם.... מקווה שהגדרתי ברורה...בקיצור, השאלה שלי היא האם לנישואים מהסוג הזה יש בכלל סיכוי? הוא לא משתנה בכלל, הוא לא מרעיף עלי את מה שאני זקוקה לו נואשות- אני צריכה שיגביר את הלהבה מדי פעם, שיתן לי לחוש יפה (ולא, אני לחלוטין לא סובלת מדימוי נמוך או משהו...) אני פשוט צריכה לחוש את אהבתו יותר....לא יודעת מה לעשותף לאחרונה אניי ממש חושבת שאולי זה נישואים שלא יחיזקו מעמד.... וגם אם יחזיקו שנהפוך לזוגות האלה שחיים יחד אבל כל קשר בינם לבין הזוגיות מקרי בהחלט...האם יש לנו סיכוי? האם יש לי מה לעשות עם המצב? אני כ"כ הייתי רוצה לקום בבוקר ושהמצב יהיה שונה...כובן שקיצרתי מאוד כיוון שלא רציתי לגזים עם אורך המכתב...תודה רבה !

דנה יקרה,
את מגדירה את בן זוגך כ- 99.9% טוב, אבל בכל זאת מאשימה אותו בכך שהתנהגותו לא מתאימה לך, שהוא מסוגר, שהוא לא אוהב מגע, שלא מרבה להראות אהבה, שלא מפתיע ועוד... זה לא יותר מאשר עשירית האחוז החסרה?את רוצה אותו אחרת. אוהב יותר, ובעיקר מראה אהבה יותר, יותר חום, יותר מרגש, והוא לא יודע לעשות את זה. וזה חסר לך עד כדי שזה כואב לך בחזה עד שאת שוקלת פרידה. לכו לייעוץ זוגי. הוא צריך ללמוד, ואולי גם את צריכה ללמוד איך לסייע לו בכך. לכו ליעוץ זוגי. אני לא מבטיח לך גן של שושנים, אבל לפחות אפשר להגיע ממדבר של קקטוסים למישור שבו יש כתמי פריחה של צבעונים וכלניות.

התחברתי מאוד למה שכתבת. אני הוספתי הודעה היום וגם אני חוששת שנישואים כאלה עתידים להיכשל. אני מאורסת לבחור מדהים שכשאני רוצה לחבק הוא מתבאס וכשאני רוצה שיגע הוא מתעצל, כשאני רוצה שיחמיא הוא בכלל לא שם לב וכשאני רוצה מגע מיני הוא עייף ורדום אך כשהוא רוצה מגע (בתדירות של שבוע וחצי מפעם לפעם) הוא יודע לגעת אך לא מספיק, אני שכל כך צמאה לזה לא יודעת לסרב ולחנך ומסתפקת במועט, לי כואב כי הוא לא מחכה מספיק הוא גומר אני מיואשת ומתוסכלת.וגם אצלי מדובר באדם מיוחד שהייתירוצה שיהיה אב ילדי ואין ספק שהוא חברי הטוב אך אולי כבן זוג לאהבה ויחסים זה פשוט לא זה.צר לי על רגשות הבלבול שאת חווה אך אולי ירגיע לדעת שאת לא לבד.מקווה שנגיע שתינו לפתרון.בהצלחה.