פרידה מבן זוג: איך להבין ולעבור אותה

ד"ר אורן חסון היקר.
.לפני כ 3 חודשים חוויתי פרידה כואבת מבת זוג איתה הייתי קרוב לשנתיים מתוכן שנה של מגורים משותפים. אני בן 27 היא בת 25.. היינו ידידים טובים כ 7 שנים ומעבודה משותפת היחסים התקרבו והפכנו לזוג. מהתחלה הייתה אהבה חזקה אינטנסיבית וטוטאלית כאשר היו דיבורים על חתונה והמשך חיים משותפים לכל אורך הדרך. התחושה הייתה ששנינו מצאנו מה שחיפשנו. בספטמבר חברתי לשעבר התחילה ללמוד משחק באחד מהבתי ספר המוכרים בארץ, לא חששתי מהלימודים שלה להפך הייתי גאה בה ושמח שהתקבלה לאן שרצתה מה גם שידעתי לאורך כל הדרך שזה מה שהיא חולמת לעשות עוד לפני שבכלל הפכנו לזוג. בהתחלה הכל היה נראה בסדר והמשכנו לנהל זוגיות כביכול מאושרת, לאחר כחודש וחצי האינטנסיביות של הלימודים עלתה (לאחר כל החגים) ומיד הרגשתי שהיא מתרחקת ממני. לא נתתי לזה יותר מדי זמן כי זה מצב שהיה מאוד לא רגיל ביחסים בינינו מה גם שחלקנו את אותו הבית אז ככה שישר ניסיתי להבין את פשר ההתרחקות שלה. היא אמרה לי שהיא מרגישה משהו שעדיין לא הרגישה במהלך כל הקשר הזה ושהיא נמשכת לאנשים מהלימודים שלה. היא טענה בהתחלה שזה רק פיזי ושאין מישהו ספציפי ושהיא לא רוצה להפרד. אני ניסיתי להבין ולתמוך למרות הקושי וניסיתי להסביר גם לה שזה לגיטימי, שתמיד יהיו פיתויים במיוחד בלימודים מהסוג הזה שיש הרבה מגע בשיעורים,ושנעבור את זה ביחד, מיום ליום המצב התדרדר ולאט לאט גם הבנתי ממנה שזה כן מישהו ספציפי שהיא נמשכת אליו, לאחר כשבוע של בלבול וחוסר החלטה בעיקר שלה (כן רוצה, לא רוצה וכו') שהמצב נע בין דיבורים כמו "אהובי רק אותך אני רוצה הלב שלי פונה רק אלייך" בבוקר לבין "אני מרגישה שאני רוצה קצת לבד, הפסקה, פעם ראשונה שאני לא אופטימית לגבינו" בערב כשהיא חוזרת מהלימודים, החלטתי לעזוב את הדירה ולתת לה זמן להחליט, הייתי בטוח שהיא תבין מה היא הולכת לאבד ושהכל יחזור למסלולו, לאחר כשבוע התבדיתי כאשר גיליתי שהיא כבר הביאה אותו לדירה שלנו לישון אצלה כשעדיין הייתי קשור בחוזה לדירה, החפצים שלי עדיין היו שם, ואפילו המצעים שלי על המיטה, מאותו רגע שגיליתי סירבתי לדבר איתה מלבד על הפרטים הטכניים והוצאתי את כל הדברים מהדירה ובנוסף יצאתי מהחוזה שכירות כמובן, הפגיעה הייתה מאוד קשה התאכזבתי ממנה מאוד. בהתחלה הייתי בטוח שזוהי משיכה מינית חסרת רסן ושהיא תבין איזה טעות היא עשתה ותתנצל ותנסה לחזור אך ככל שהזמן עבר קלטתי לאט לאט ובדרך הקשה שזה לא המצב כלל וכלל היא הייתה עסוקה גם כן בפרטים הטכניים שקשרו אותנו (חשבונות משותפים וכו') מהר מאוד הכניסה שותף חדש במקומי לדירה ופרט להודעה אחת בה רשמה שהיא רוצה לדעת מה איתי ושהיא מרגישה רע עם איך שזה נגמר לא יצרה שום קשר, ההודעה נשלחה כחודש לאחר שנפרדנו ולא הגבתי עליה. לאחרונה גיליתי דרך חבר משותף שהיא יוצאת עם הבחור הזה מהלימודים שלה, ילד בן 19. יש לי כ"כ הרבה שאלות ודברים שאני לא מבין, איך בחורה יכולה להתנהג ככה? האם הלימודי משחק יכולים להכניס אותה לכזה סחרור? האם היא עדיין בורחת מהמעשה שלה? איך אפשר לצאת מקשר כזה שהוא ארוך ומלווה בהרבה רגשות ולעבור למישהו אחר בכזו מהירות, בלי לעכל בלי לעבד? אני פגוע מאוד ולא מבין איך היא העדיפה ילד בן 19 על פני, ומה לעזעזל קרה כאן? התחלתי לקחת כדורים אנטי דיכאוניים בעקבות המצב אבל כמעט ואין שיפור (כבר 3 חודשים) ואני הולך ומשתגע. אני מרגיש בתוכי שהיא עשתה טעות - גם הבחור הזה ואיך שזה התחיל גם הוא מהלימודים שלה שזה נראה לי לא כ"כ בריא וגם הפרידה ממני, אבל זה הכל ספוקלציות שלא נותנות לי כלום חוץ מלהמשיך לחכות שהיא תתעשת ותתקשר אבל כמובן שיש סיכוי שזה גם לעולם לא יקרה. אולי אתה תוכל להסביר לי מה המניעים שלה? מה טיבו של המצב שהיא נמצאת בו עכשיו? ומדוע היא נתנה לי את ההרגשה שאני דיסק שפשוט נגמר, מוציאים אותו ושמים דיסק חדש? חשוב לי לציין שלאורך כל הקשר לא ציפיתי לרגע אחד שדבר כזה יקרה היא עשתה רושם של בחורה אוהבת, תומכת ומפרגנת. אני ממש חסום רגשית כמעט ולא יוצא מהבית לא מנסה להכיר בכלל בחורות חדשות ופשוט שוקע בעצמי ובמצב אודה לך מאוד אם תקדיש מחשבה לנושא ותענה לי בהקדם כי באמת שכבר ניסיתי להבין בכל הדרכים האפשריות ואני פשוט לא מצליח.

דודי יקר,
בת הזוג שלך לשעבר עברה מהפך לא פשוט. כנראש שאתה היית עבורה בסיס יציב, ומיצג עבורה עתיד מאד ברור. אולי (?) לא מרגש מאד אבל יציב, וחתונה והקמת משפחה היו בטווח עין. אלא שלימודי משחק הם תחום חוויתי מאד, מרגש מאד, וגם כזה שבו חוסר הוודאות המקצועי הוא חלק מהעתיד. במקום חוויתי ועוצמתי כזה, קל יותר להימשך ולהתאהב. המעבר שלה מהיציבות שאתה סיפקת לה לריגוש הבלתי יציב שהוא מספק לה, מה עוד שהוא רק בן 19, היה לה לא קל, אבל בסופו של דבר זו החלטה שרק היא יכולה לעשות. יתכן שהיית יכול בשלבים מוקדמים לעשות משהו ולעצור את התהליך, וכנראה בכלל זה גם את הלימודים שלה, אבל אז אולי לא היתה סולחת לך כל החיים, וכל חטא קטן שלך היה מעלה לה שוב את זכרון ההגבלה שהגבלת אותה אז.כך שמה שאתה צריך לעשות הוא להניח לזה. עצוב, אבל אין ברירה. זה אולי נראה לך כאילו השתמשה בך וזרקה אותך, אבל אני מניח שגם לה היה קשה, אפילו לפי תאורך את התהליך. יתכן שעוד שנה או שלוש היא תצטער על התהליך, אם וכאשר הקמת משפחה ישוב להיות צעד חשוב, ובעיקר אם לא יהיה לה בן זוג שיתאים לזה. אבל אין לך מה לעשות עם זה. גם אם היא תרצה לשוב אליך, וגם אם תסכים, יהיה לך קשה מאד לשים את כל זה מאחוריך ולהיות מאושר איתה. כך שהדבר הנכון הוא להמשיך הלאה. ואם אתה צריך סיוע מקצועי, עשה זאת ועבור את כל התהליך הזה של הכאב, הפרידה וההבנה בעזרתו, כדי שיהיה לך גם הבטחון להמשיך הלאה, והיכולת להאמין בבת הזוג הבאה שלך. אבל לא בעזרת כדורים מרופא משפחה. לך לדבר על זה, ורק אם יהיה באמת צורך בטיפול תרופתי (ואני מאמין שלא), עשה זאת דרך פסיכיאטר.

אני נמצא בתהליך של טיפול תרופתי כבר מהרגע שהכל התגלה והתחיל. (כבר יותר מ3 חודשים) כמובן לאחר שיחה עם פסיכיאטר, לאחרונה גם העליתי את המינון לאחר שלא הרגשתי תוצאות. לעולם לא הייתי מונע בעדה ללכת ללמוד משחק או כל משהו אחר שהייתה חפצה בו, השאלה שלי היא האם אני יכול באמת ל"הפיל" את זה דווקא על לימודים מהסוג הזה?? אפשר לנהל מערכות יחסים במקום כזה בכלל? אולי זהו הפרצוף האמיתי שלה שהתגלה לי, וזהו הדבר שאני חושש ממנו יותר מהכל, כי איפה אני עומד אם לא ראיתי את הבחורה הניצבית מולי אחרי שנתיים של חיים משותפים איתה? נראה לי כאילו כל רגע היא אמורה להבין איזו טעות חמורה היא עשתה, אם לא לנסות לחזור אז לפחות להתנצל כי זה לא דבר של מה בכך לפגוע כך בבנאדם שלפחות היא עשתה את הרושם שאני יקר לה, האם זה הגיוני בכלל לעבור ככה מרגש אחד לרגש אחר כאילו זה דיסק שנגמר במערכת? האם זאת לא האופוריה שהיא נמצאת בה עכשיו? או אולי להפך - האם היא ממשיכה לברוח מהמעשה שעשתה? הייתי רוצה להפנות אליה את כל השאלות אבל אין לי כוחות להתמודד עם זה, אז אני פונה אלייך ואני מקווה שתוכל לספק לי קצת תשובות, מה שמתחולל בתוכי זה לא ייאמן, אף פעם לא הרגשתי ככה, כמו צלחת שנזרקה מקומה 30, שבור לרסיסים לא יודע בכלל איך אני מתחיל לסמוך שוב על בחורות ובכלל אני כ"כ עצוב ומאוכזב מאיך שהיא התנהגה ומה שהיא עשתה שאני לא מצליח למצוא בעצמי כוחות להתאושש, בבקשה עזרה!!

דודי יקר,
אתה חוזר על אותן השאלות, למרות שניסיתי לתת לך תשובות. קרא שוב את תשובתי אליך, כי לא ממש קראת אותה. מה שאומר שאתה ממשיך להסתובב בתוך הלולאות הקשות של המחשבות של עצמך, מבלי לפנות מקום לנקודת מבט אחרת. לכן בדיוק אתה צריך טיפול, ולא רק להסתפק בתרופות. תרופות יכולות להרגיע, אבל לא לתת כיוון. את הכיוון אתה צריך לשנות בעצמך או עם עזרה של מישהו אחר.