פרידה כואבת: מה לעשות?

שלום
אני רווקה בת 40 הייתי בקשר של 4 חודשים עם בחור גרוש ללא ילדים. מתחילת הקשר דיברנו שמטרת הקשר רצינית ועל הרצון של שנינו בילדים.לפני כחודש דיברנו ותכננו לעבור לגור יחד ועל חתונה. יומיים אחר כך כעס עלי על משהו ובאופן מפתיע הוא הודיע לי שהקשר לא ילך... שאני אהיה אמא לא טובה ואמר דברים נוספים קטנוניים.הוא לא היה מוכן לדבר איתי והסתגר. אני הייתי בהלם ולקח לי כמה ימים לעכל מה קרה ואז באו לילות ללא שינה והמון בכי , גם כי אני מאד אוהבת אותו וגם הרגשתי שהתקוה למשפחה וילדים התנפצה לילפני מס' ימים יצר קשר ורוצה להפגש ולהסביר את עצמו- סיפר שמאד עצוב לו לבד אבל לא נוכל להמשיך. אני חשבתי שאוכל ללמוד מזה משהו ולנסות להבין איפה טעיתי וגם לעשות "ניתוק". אתמול התקשר כדי תאם פגישה וזה עשה לי ממש רע, לא מצליחה לישון (אולי בתוכי מבינה שעכשיו זה באמת הסוף) אני פוחדת שהוא רק רוצה לנקות את המצפון שלו ושאצא פגועה יותר מפגישה כזו.על מנת שאוכל להמשיך הלאה ולא להשאר עם הכאב האם רצוי להפגש ולדבר או שעדיף להתנתק ולהגיד לו שאיני מעוניינת להפגש

דנה יקרה,
את מכירה אותו רק ארבעה חודשים, וזה בדרך כלל רק תחילת הדרך להכרות טובה. אני לא יודע, למשל, אם ראית אותו מתמודד קודם עם לחצים. והאמת היא שאני גם לא יודע אם עשית משהו שהביא אותו להביע את דעתו באופן כל כך נחרץ. אחת הסיבות יכולה להיות רצונו לצאת מהקשר, והנחרצות הזו באה כדי שלא לאפשר לך לערער על דבריו.בכל מקרה, אני מבין את כאבך, כי היה לך ביד גבר שהיית בטוחה שהוא גם ראוי וגם רוצה, והציפיות להמשך, ולהבאת ילד בקרוב, הן ציפיות גבוהות ששבירה פתאומית שלהן מאד פוגעת, ואולי אפילו יותר מכך, מייאשת. אני יכול רק לנחם אותך חלקית, בכך שאם ההתנהגות שלו היתה כל כך פתאומית, וכל כך בלתי צפויה, וכל כך פוגעת במכוון, זה היה כנראה קורה גם אחר-כך. זה לא סימן טוב. ובכל זאת... זה כואב. אם את מעריכה שאין סיכוי שייצא מזה משהו, את לא חייבת לו שום דבר, ואולי גם לא לעצמך בעניין הזה. אם את חושבת שאת יודעת להתמודד עם ישירות פוגעת, מותר לך לנסות, ואולי גם לקבל את האישור הסופי שאולי מוטב כך.