הפרדה וגירושין: מה את באמת רוצה?

שלום.
...אני בת 32 ובעלי בגילי יש לנו תאומים בני 4 ...התחתנו אחרי שנה של חברות ,נשואים היום 5 שנים, נכנסתי להריון כעבור חודש ומאז התחילו הבעיות שלי עם בעלי..גיליתי המון צדדים "מגעילים" שלו הוא נעשה (או היה ) בן אדם עצבני כל מריבה הכי סתמית הופכת להיות הר געש של גועל והעלבות היה מבקש סליחה אחרי ולאט לאט גם את זה הפסיק כשאחרי כל מריבה אני יוצאת אשמהלאט לאט התרחקתי ומצאתי את עצמי מול מחשב או כל דבר אחר חוץ ממנו...(עם הילדים גם היה חסר סבלנות ועצבני)במקום לגשת אליי בצורה נכונה הוא היה מתעצבן " את לא איתי רק אחותך מעניינת אותך או המחשב" אני הרגשתי גועל וסלידה ממנו עד כדי כך שלא יכולתי לגעת בו ...בנתיים הזמן עבר והוא הפסיק להציק והחל להתרחק ..המריבות נרגעו וכן העצבים שלו הרגשתי שהקשר שלנו הולך להיגמר וכנראה שגם הוא חש בדומה עד שיום אחד הגיעה השיחה שבאה ממנו "אני רוצה להתגרש" !!!! הייתי בשוק זה לא מה שרציתי באמת עובדה שנשארתי איתו עם כל העצבנות והגועל שלו כלפיי פשוט ברחתי כי זו הייתה ההתמודדות שלי וקיוויתי שזה יחלוף ושהכל יהיה בסדר...ניסינו ייעוץ זוגי 3 מפגשים ואז שוב רצינו לפרק תחבילה או שהיא לא הייתה טובה או שאין מה להציל????.שוב החלטנו לנסות ...לא הלכנו לטיפול ושוב הרגשתי שהוא מרוחק ממני שהוא לא אוהב יותר ....ההסבר שלו להכל זה שהוא ניסה וניסה בכל הזמן שהתרחקתי עד שהוא התייאש....והוא תקוע בזה ....אני לא יודעת אם הכל תירוץ מה נכון או לא מה באמת הוא מרגיש האם בתקופה כזו קצרה כל הרגש יכול להיגמר....האם יש בכלל מה להציל ???החברות בניינו לא טובה ,חוסר בתקשורת או שפה שונה ,חיפוש אחרי התכונות הלא טובות ומשם להתעצבן ולתקוף ,כל דבר מפריע, כל דבר מעצבן,אין נושאי שיחה משותפים וכן הלאהאנחנו שוב מנסים כי שנינו הודנו באהבה אחד כלפיי השני האם זה מספיק???אני באמת אוהבת אותו ומוכנה לעשות כל דבר להציל "אותנו"אני יודעת להמשיך הלאה בחיים ולוותר כדי להמשיך ולהצליח הוא לא הוא תקוע ולא משתחרר ....האם פסיכולוג?האם ייעוץ זוגי???האם לוותר????

אני אוסיף שאני הודתי בטעות של ההתרחקות שלי ושאני מודעת שזה היה צעד הרסני מבחינתי אבל גם יודעת שאם לא זה לא היה לא הייתי מחזיקה איתו מעמד...היו המון משפטים נוראיים שנזרקו בזמן המריבות שקשה לי להאמין שנוכל לשכוחאני מבינה אותו מאוד אך עדיין חושבת שהוא מגזים בתגובה שלו או שנח לו להיות בצד הזה של הפגוע.....ואינו רוצה או מוכן להשתחרר מזה

ניר יקרה,
אני קורא את המכתב שלך, ותוהה אם את יודעת מה את באמת רוצה. כי עד שהוא אמר לך שהוא רוצה להתגרש, גם את הרי הרגשת שהקשר הולך להיגמר, והתרחקת כי לולא כן לא היית מחזיקה מעמד. ולכן אני תוהה אם זה באמת לא מה שרצית – להפרד ממנו. או אולי רצית לעשות את זה בתנאים שלך, כשאת היא זו שתגיד זאת כשתהיי מוכנה, והוא רק אמר זאת קודם. אני מתרשם שהתהפכת כי נפגעת מהעובדה שגם הוא רוצה להיפרד, ואולי לכן את מנסה להאחז בזה.חשבי היטב מה את באמת רוצה. הניחי שתנאי הזוגיות שלכם הם מה שהם, האם בתנאים האלה באמת תרצי להמשיך את הזוגיות הזו? מה באמת מחזיק אותך שם? הפגיעה שנפגעת ממנו? החשש לתדמית שלך בעיני אחרים? המחשבה של איך תגידי זאת להורים?את הזוגיות שלכם שווה להמשיך בתנאי. והתנאי הוא שתהיה ביניכם תקשורת טובה, שתפסיקו לפגוע זה בזו, שתפסיקו להתעצבן זה על זו (וכן, גם את), ושלא כל דבר קטן יעצבן אתכם. כל אלה הם סימנים למאבקי כוח ולפגיעות המוליכים לחיפוש ה"צדק", הצודק(ת) והטועה. האם אתם יכולים להפסיק זאת? זאת השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך. אם את חושבת שכן, על זה אתם צריכים לעבוד, לבד או בעזרת ייעוץ זוגי. אם את, באופן אישי, מוכנה להיפגע פחות ולהתחשבן פחות ולהיות סבלנית יותרגם אם הוא לא יילך את אותה דרך ארוכה שאת תעשי, לכו ליעוץ זוגי, כי אז יש לו סיכוי. ואם אתם לא רוצים מספיק כדי לאסוף את עצמכם ולהתעשת ולהתגבר על פגיעות, אז אתם לא רוצים מספיק.