פרידה ולימודים: איך להתמודד

ליפני פחות מחודשיים עזבתי את ישראל ועברתי לארהב על מנת ללמוד...עזבתי את החברים וחלק מהמשפחה... אבל הכי קשה היה לעזוב את בת זוגתיכרגע אני כבר מסיים את החודש השני שלי... ואני מרגיש מאוד מדוכא, אני רוב היום לא אוכל ואני יושן מוזר ליפעמים 4 שעות ליפעמים 14 שעות, אני משתדל לישמור על שיגרה אבל אני לא מרגיש שזה מצליח לי...אני מנסה לצאת לבלות ואני לא נהנה... אני לא מצליח לירגום לבחורה לירצות אותי כי הוויבים שאני משחרר כנראה נגיטיביים בגלל בדיכאון, אנשים תמיד שואלים מה יש לי.... אני מוצא את אצמי אם פרצוף עצוב רוב היום כל יום, אני לא מצליח לצאת מזה. אני שוקל לחזור לארץ אבל אני מרגיש שאני יעשה טעות... בת זוגתי כבר השלימה אם בעובדה שעזבתי (לא הסתדרנו בעבר אבל מאוד אהבנו אחד את השני בגלל שגרנו ביחד והרגשנו שאנחנו מאוד קרובים למקות הריבים).אני מבולבל ואני לא מצליח לימצוא תשובות, אין בי שום תקווה... אני סוג של אטאיסט אבל אני מאמין באלוהים לא בישביל לפנות אליו כשרע לי...התקופה הזאת היא הקשה בחיי ואין אור בקצה המנערה... מה צריך לעשות כדי להתמודד אם זה... מה צריך לעשות כדי לצאת מזה בלי כסף או בילויים או בחורות או סמים או שתיה... כאילו זמן זאת התרופה היחידה... אבל אם זה לא יעזור, זמן לא תמיד עוזר...מניסיון

בחורצ'יק יקר,
פרידה כזו היא פרידה לא קלה. גם המשפחה, וגם האהבה. הלימודים מלחיצים, והראש לא תמיד שם, עד שלפעמים בודאי נראה לך שאתה מבזבז את זמנך. מנסיון אישי מאד אני יכול לומר לך שלאחר תקופת מה זה יעבור. אבל בשביל זה אתה צריך שני דברים. האחד הוא להחליט שהגעת למטרה מסויימת שאתה מתכוון לממש ולא לוותר לעצמך. השני, לחפש בהתחלה חברים. לא בת זוג. זה יבוא עם הזמן. המעבר לארה"ב הוא משברי כשלעצמו. המנטליות שונה, הזרימה של יצירת חברים שונה, והדינמיקה עם הסטודנטים האחרים שונה. כאן היו לך חברים ומשפחה, כמעט מאז ומתמיד, שם אתה צריך ליצור את זה, וזה לא נוצר בבת אחת. חברים יוצרים שם לא רק עם סמים, אלא עם לימודים ונושאים משותפים, ארוחות משותפות, ופה ושם עם בירה (תלוי בגילכם, ולא חיוני). ועם הזמן, גם עיסוקים ונושאי עניין אחרים שאינם לימודים. ועם הזמן – גם בת זוג. היה סבלני, ודע שזה עובר. למדתי בארה"ב ואני מכיר את מה שאתה עובר מקרוב, גם אם לא על בשרי שלי עצמי.