פרידה: למה ויתרת על גבר טוב?

אני גרושה,ילדי כבר מחוץ לבית. פגשתי אותו לפני כמה שנים, גרוש, בגילי. נוצרה בינינו מערכת יחסים מיוחדת במינה. אם אנסה להסביר מה היה כל כך טוב בקשר אומר שהיתה בינינו הבנה וקבלה. באותה תקופה הייתי בטיפול פסיכולוגי והפסיכולוגית אמרה שאנחנו מטפלים זה בזו, זו בזה, כמו אמא בילד, ומכאן הספוק הגדול בקשר. האיש הוא רודף שמלות מושבע. היו תקופות שזה מאוד הפריע לי והייתי נפרדת ממנו. היו תקופות אחרות שזה ממש לא הפריע לי, אולי מתוך תחושת בטחון בקשר, או אולי מתוך תחושה שאיני רוצה אחריות עליו, איני רוצה קשר מחייב מדי עם מי שכל כך בעייתי.הוא מעולם לא הסתיר ממני שהוא בצרות ומתנהל נגדו משפט. יום אחד המשפט נגמר והוא נשפט לכמה שנות מאסר. אני חשבתי שבזה נגמר הקשר, אבל כאשר חשבתי על הדברים החלטתי שאם אני חברה, חברה אמיתית, אני לא אעזוב אותו בשעה ההכי קשה שלו. כתבתי לו מכתבים, באתי לבקר, דברנו כמעט יום יום בטלפון. פה ושם יצאתי עם גברים אחרים אבל זה לא היה זה. הוא היה מדבר על זוגיות, על לבלות את החיים ביחד וכו. אני הייתי מסויגת. אחר כך הוא התחיל לצאת לחופשות ופעם בחודש הוא היה מגיע לחופשה ואנחנו היינו ביחד והיה לי טוב. הרבה מאוד דברנו (בעיקר הוא דיבר) על דברים שנעשה ביחד אחרי השחרור. הוא דבר על כך שיעמוד לצדי ויעזור לי.עכשיו הוא השתחרר מהכלא. ביום שהשתחרר בילה את הלילה איתי. בלילה שלמחרת הסביר לי שמה שהיה בכלא לא יהיה עכשיו.אני מבינה את הצורך שלו לחגוג. יחד עם זאת אני לא יכולה לחזור למקום של ה"אמא" המפרגנת ולהשלים עם הנשים האחרות. (מסתבר שמתוך הכלא הוא שמר על מספר קשרים, או התחיל קשרים חדשים, בכל מקרה, הנשים הנוספות כבר חיכו לו)חודש לא ראיתי אותו. אני לבד, כמו שהייתי כל השנים האלה. הוא חוגג ומבלה ומאושר. אני מרגישה כל כך מבוזה ומושפלת ומנוצלת. התחלתי את התקופה בקומה זקופה מאוד, בשמחה על ההחלטה שלי לגמור את הקשר הזה אחת ולתמיד. אותה פסיכולוגית תמיד היתה מנסה לשכנע אותי שהעובדה שבן אדם ישב בכלא לא פוסלת אותו מלהיות בן זוג. אני לא משוכנעת שהיא צודקת. לא התחלתי עם דעות קדומות. למדתי בדרך שההתנהגות הלגמרי לא נורמטיבית שלו לא פשוטה לי.יש עוד המון המון דברים שיסבירו את הבעיתיות. הוא עשה משהו שאחר כך התברר לי שעלול היה לסבך אותי מאוד. אני יודעת שהוא ידע שאני עלולה להסתבך. בסופו של דבר המשטרה לא גלתה ענין ונחסך ממני המעצר. רגע? ואני עוד מתלבטת אם לעזוב אותו?טוב. למרות הנסיבות המאוד חריגות ,מאוד קשה לי. אני ויתרתי עכשיו על גבר שהיה לי ממש ממש, אבל ממש טוב אתו.חבר טוב שהוא קצין בכיר במשטרה הסביר לי על קסמו של הנוכל. נו טוב. אני מבינה בראש, לא בלב.אני יודעת שמגיע לי יותר.אבל קשה לי. מאוד מאוד.

לאה יקרה,
את כותבת שמאד קשה לך, כי "ויתרתי עכשיו על גבר שהיה לי ממש ממש, אבל ממש טוב איתו", כדברייך. אשאל שאלה פשוטה, לאה:אז למה ויתרת עליו?האמת היא שאני לא שואל את זה כדי שתעני לי. אני שואל את זה כדי שתמשיכי לענות לעצמך על השאלה הזו שוב ושוב, בכל פעם שקשה לך. ואולי כדאי שתרשמי לך את התשובות, שתזכרי, והתחילי לחפש לך עיסוקים אחרים לעסוק בהם, באופן מנטלי, פיזי ורגשי, כמרפא ללב.