עזרה לבעל: גבולות וחלוקת תפקידים

שלום,
שמי רויטל ואני בת 30. נשואה זה 3 שלוש שנים ויש לי בת בת 7 חודשים. מאז שהכרנו, בעלי ואני, הוא לא היה מסוג הגברים שמשתפים פעולה בעבודות הבית או בטיפול בחשבונות וכיוצ"ב. גם עבודתו (מ8:00 עד 20:00) אינה מאפשרת זאת כ"כ...אבל הבעיה היא לא זו כי בסופי שבוע כאשר כן יש לו זמן ויכולת לעזור הוא לא מניד עפעף והוא יכול לקרוא את העיתון שלו ולראות טלויזיה בזמן זאני מנקה ולא להרגיש רע עם זה וגם לתת לחשבונות לצבור חוב וזה לא ממש יזיז לו. אני יודעת שזה לא נובע מרשעות, הוא מפונק, הוא בן זקונים וגם היום בגיל 32 אפשר לראות באופן ההתייחסות של הוריו אליו שהוא ילד מאוד מפונק. הבעיה היא שאני כבר מיואשת כי מאז שנולדה ביתנו גם בזה הוא אינו שותף. ומלבד לשמור עליה שעה ביום בזמן שאני עושה ספורט הוא אינו נוטל חלק בכלום מיום הולדתה (וגם זה רק בחודשיים האחרונים). הוא לא מאכיל ולא מחליף ולא מקלח גם בסופי שבוע שהוא נמצא בבית. יוצא מכך שאני מאוד מתוסכלת ועייפה גם מהמצב וגם כי אין לי זמן לנוח כמעט בכלל! שוחחנו הרבה בנושא והוא מבין אותי ותמיד אחרי השיחות הוא משתדל לעזור אבל זה מחזיק בקושי שבוע.למה זה? ואיך אני יכולה לעזור לו לעזור לי?אני לא רוצה שבגלל זה מערכת היחסים שלנו תהרס ועושה רושם שהיא בדרך לשם...תודה.

רויטל יקרה,
כאשר מבקשים מאיתנו עזרה, ובעיקר כאשר מדובר בנושא שהעזרה המבוקשת היא לפעמים תקדימית, ולפעמים כזו שחוזרת על עצמה שוב ושוב, וכזו שבאה על חשבון המנוחה היחידה שסוף סוף יש לנו, קשה "להזיז" אותנו כדי לעשות משהו. וזה כנראה מה שקורה לבעלך. הוא עובד קשה, יש לו יום וחצי מנוחה בשבוע, הוא רוצה להרגיש קצת "בבית", ואז בדיוק את מתחילה "להזיז" אותו. זה לא אומר שהוא עצלן, כי תראי כמה הוא עובד קשה באמצע השבוע.אבל שאלת שאלה מאד נכונה, ואני מאד אוהב את הניסוח שלה. שאלת: "איך אני יכולה לעזור לו לעזור לי?"יש כמה דרכים. נדמה לי שהדבר הראשון והנכון ביותר הוא להגדיר את גבולות העזרה. כלומר, אם העזרה שאת מחפשת היא כללית, שהוא יעזור לך בכל פעם שהוא ירגיש שאת זקוקה לעזרה, תשכחי מזה. בדרך כלל הוא לא ירגיש. הוא יהיה מרוכז מדי בעצמו מכדי לראות, ולפעמים גם יעדיף שלא לראות. אין מה לכעוס עליו יותר מדי בעניין הזה, כי בכך הוא מגן על תחושת "הבית" שלו. אבל את יכולה, באחת מאותן שיחות שלך איתו, להגדיר את חלוקת התפקידים שביניכם בסופי שבוע כך שהוא יידע שיש לו זמן מרוכז או תפקיד או שניים ברורים שהם שלו, ושבזמן המסויים הזה הוא עושה את זה, וביתר הזמן הוא יותר אדון לעצמו. בחרי את התפקיד שלו בחוכמה, שאכן יהיה מרוכז בזמנים מוגדרים מאד ומראש, ושגם ייקל עלייך באופן משמעותי על המשימות שלך. אם זה מה שתעשי, הוא ירגיש שהחיים שלו יהיו צפויים יותר, והוא לא ירגיש שהוא כל הזמן "תחת שרותך", ותחושת החופש שלו תישאר.