מאבק שליטה ומשפחה: איך להתמודד?

שלום
אני בת 29 נשואה שנתיים ויש לי ילדה בת 7 חודשים. יש לציין כי גרתי עם בעלי שנתיים לפני שהתחתנו. המקרה שלי הוא כזה: בעלי הוא ילד של אמא ויש לו אמא שמאוד אוהבת להתערב בחיינו. הכל התחיל לפני החתונה אבל אני התעלמתי ממנה עכשיו שיש לי תינוקת והיא הנכדה הראשונה של חמותי קשה לי להתעלם מההתערבות שלה משום שכל הזמן היא מעבירה עליי ביקורת כל הזמן אומרת לי מה לעשות ואני אדם שמאוד לא אוהב שמתערבים לו ואומרים לו מה לעשות. דיברתי עם עוד נשים במצבי והן אמרו שתמיד זה ככה עם נכד ראשון וחמה ושצריך את תמיכת הבעל הבעיה שאין לי את התמיכה שלו ההפך הוא אמר לי שהוא היה רוצה שאמא שלו תגדל את הילדה.ורק שתדע שאני לא אמא גרועה בכלל בכלל אבל פשוט בעלי שהיה בן 17 היה מאושפז בביה"ח פסיכאטרי עקב התמוטטות עצבים ועכשיו יש לו מצבי רוח קיצוניים הוא מקלל אותי הרבה על דברים פעוטים כמו סגירת חלון בחדר, הוא מקלל את המשפחה שלי וכל הזמן אבל כל הזמן מבקר אותי ותמיד יש לו רק דברים רעים להגיד.יש לציין שאמא שלו שמכירה את האופי שלו ויודעת כמה הוא מושפע מדברים שהיא אומרת מלבה את האש ביננו ואם אנחנ הולכים אליה לביקור בסופ"ש אז המצב אחר כך פשוט גרוע ביננו.גם אמא שלו פשוט מנסה לנהל איתי מלחמת כוחות אני אתן דוגמא מאוד שולית:היא קנתה לנו לול כדי שנבוא לבקר לכמה שעות אז לא נשים את התינוקת בעגלה אלא בלול. היא אמרה לבעלי שהיא קנתה לול ושאם אנחנו באים אין צורך להביא עגלה, אני התעקשתי להביא עגלה בגלל שאם מחמותי נרצה ללכת לבקר מישהו אז אני לא אקח את התינוקת שלי על היידים. אז כמובן על זה שרציתי לקחת את העגלה חטפתי קללות וירידות מבעלי (אבל זה עוד כלום) הגענו וחמותי ישר אמרה שימו את הילדה בלול שמתי אותה ואחרי רבע שעה היא בכתה כדי שאני ירים אותה אז שמתי אותה בעגלה והילדה נרגעה.לאחר מכן חמותי בידיעה שהדבר ישפיע על בעלי אמרה לי : למה את לא שמה אותה בלול , בשביל מה את מביאה עגלה?וכמובן בעלי עושה לי פרצופים ואחר כך שחזרנו הבייתה הוא קלל אותי ואת המשפחה שלי כל הדרך.כמו שציינתי אני בנאדם שלא אוהב שאומרים לו מה לעשות אני בעד עצות וללמוד מניסיון אחרים אבל לא אוהבת ששולטים לי בחיים ומתערבים חמותי מנסה כל הזמן להתערב ולהחליט לי מה לעשות עם התינוקות וזה גורם לקרע קשה מאוד ביני לבין בעלי עד כדי כך במצב חמור שאני שוקלת להתגרש ואחרי ביקור אצל חמתי יומיים אני בוכה עד שאני נרגעת. אני רוצה לדעת אם יש לפי דעתך איזו דרך שבא אני יכולה לצאת הבנאדם היותר טוב בלי לוותר על רצונותיי ובלי לאכול את עצמי מפנים מרוב עצבים?ואיך אפשר לפתור את הבעייה עם בעלי כי אני רוצה שתדע שכאשר אנחנו עושים יום שישי אצל חמותי ולמחרת לא נוסעים אליה לבקר אז בעלי כעונש לא רוצה שנצא מהבית ונלך לאן שהוא הוא פשוט תוקע אותי בבית בחוסר מעש בכוונה כי הוא אומר שאם אני לא רוצה ללכת לאמא שלו אז אני לא אלך לשום מקום אפילו לא לראות חברים. ניסיתי לשכנע אותו לגשת לעזר נפשית או שנלך ביחד לייעוץ זוגי אבל הוא לא מסכים. ותגיד לי איך אדם יכול לחיות בבית שמהבוקר עד הרגע שהוא הולך לישון הוא שומע רק קללות עליו ועל בני משפחתו ושומע כמה הוא עלוב בתור אדם (למרות שאני לא עלובה בתור אדם וכמובן לא בתור אמא) בבקשה תעזור לי???

מ יקרה,
נכנסת למאבק שליטה עם חמתך, כשהיא מנצלת את הבן שלה לשלוט בך. היא עושה, ללא ספק, את הדבר שאינו נכון לעשות מבחינתו, ובודאי שלא מבחינתך, אבל את היא זו שצריכה להתמודד עם זה ולשלם את המחיר. אני לא בטוח שאת עצמך אדם קל, כי האופן שבו את מתמודדת עם השניים באמת מעורר הערכה ומעיד על כך שאת אשה חזקה, אבל אולי גם עקשנית לא קטנה (?). ועם כל זאת, כתבת על ההתמודדות שלך מול שניהם, ולא כתבת לי על התמיכה שיש לך מהמשפחה שלך. האם החוזק שלך והגאווה שלך מונעים ממך לספר להורים שלך מה קורה?במצב העניינים הנוכחי, מתישהו תישברי, שזה אומר שתרצי להפרד ממנו. לא כתבת כלל מדוע את רוצה להמשיך להיות איתו. אבל נראה לי שככל שיעבור הזמן, הסיבות לרצות להשאר איתו יילכו וייעלמו. שתי הדרכים היחידות שאני יכול לחשוב עליהן כרגע כדי לשנות משהו, במצב הידע הנוכחי שלי על המצב, ובנתון של החלטה להמשיך ולהשאר שם, הן (1) שתתחילי ללכת ליועץ זוגי בנפרד, או (2) שתשני גישה לחלוטין, ותנסי להציף אותו במתיקות. שזה אומר, להסכים לכל מה שהוא אומר, לא בציניות, אלא במתיקות רבה, ובין לבין, לעשות הרבה דברים כפי שאת חושבת לנכון. כלומר, דרך זו דורשת להפריד בין אמירה למעשה, לדעת מה לומר מחד, והיכן את משאירה לעצמך את מרחב הפעולה לעשייה, מאידך. והיא דורשת גם לדעת לעשות דברים שאת יודעת שיעברו בשלום, גם מבלי להתייעץ. להטות את החשיבה שלו לא בעזרת ויכוחים, אלא בעזרת הסכמות, מדודות ומרוככות, והטייה איטית של העשייה לכיוון שלך. זה שינוי גישה מוחלט, מ. הוא דורש לא רק שינוי ולימוד של דרכי תגובה חדשים, אלא גם הרבה סבלנות, כי דברים לא ישתנו ברגע. סביר שזה ייקח חודשים רבים. את צריכה לחשוב היטב על הדרך הזו, שלא תהיה לך קלה בכלל, ושלפעמים יהיו נקודות שבהן לא תשיגי את מה שאת רוצה, אבל היא יכולה לשנות את כל מהות היחסים שביניכם.בכל מקרה, כרגע, כל עוד הוא מרגיש שאת נגדו ושאמא שלו בעדו, ברור לך מה הבחירה שלו. ללא מניפולציות, כאלה או אחרות, ידך על התחתונה, כי כרגע, היא מניפולטיבית יותר.

ד"ר חסון תודה רבה על התשובה שלך הדרך שהצעת לי לעשות הכל במתיקות לא קלה בכלל אבל אני אשתדל כי אני באמת רוצה לנהל את מלחמת ההתשה הזאת ביני לבין חמותי בצורה נאותה ולא בדרך של מלחמה אני מקווה שאני אמצא את הכוח לעשות זאת.תודה רבה לך על עזרתך

מ יקרה,
הגדרת זאת נכון, כי את צריכה לזה כוח. ואולי יעזור לך במשהו אם תדעי מראש שהקושי הגדול הוא שאת יודעת שאת עושה את זה מעמדת כוח, כשאחרים לא רואים את זה.

מ יקרה
קראי..למרות שזה די ארוך ובהחלט מייגע ותראי שזו כנראה בעייה שכיחה..שאלה ..גם לך יש בעיה לתת לחמותך את הילדה? את השארת אותה אצלה פעם לבד?דברת על זה עם בעלך? ואיך זה היהלפני הלידה? תמיד בעיות או שזה התעצם לאחר הלידה?שלום רב...אני בת 27,נשואה לבעל מקסים (בגילי),אנחנו יחד כבר 6 שנים (נשואים שנתיים).ילדתי לפני כ 3 חודשים (לידה ראשונה).הבעיות החלו עוד לפני הלידה כאשר אם בעלי כבר הכינה אותי לכך שהיא רוצה לטפל בילדה (למרות שאני עובדת מהבית)..והכניסה המאוד עיקשת שלה ושל חלק מבני משפחתה לחיינו.למה שכרתם את הדירה הזו, מה עם עבודה רצינית..חשוב לי לציין כי שנינו אנשים מאוד רציניים ומעולם לא הזדקקנו לשום עזרה מהמשפחה.לאחר לידת בתי המקסימה התעצמו הבעיות, אמו של בעלי "נעלבת סידרתית" טיפוס הקורבן..בכל מישורי חייה, משפחה חברים וכד'.. היא מאילו שיתעקשו לעשות כך או אחרת ואז יבכו"כמה עשיתי" כמה קשה היה" .אני מכירה אותה שנים ואיני מתיימרת לשנותה ..מזלי הגדול זה שבעלי די מודע לדברים הללו..מאז שהוא ילד כמובן..ואינו מהגברים המתחבאים מאחורי סינר אמהותם..הבעיות הבאמת רציניות החלו כשהיא שחקה את הנפגעת על גבי..היא החליטה שהיא לא מתראה מספיק עם הילדה (אנחנולפחותפעמיים בשבוע אצלם, ולעיתים גם 4 פעמים!!!) יום שישי אחת לשבועיים ובאמצע השבוע ובשבתות לפעמים (ואנחנו במרחק נסיעה של לפחות 20-30דק')..כאשר אנו מגיעים עם הילדה לפעמים היא ישנה ..ואז היא כל הזמן רוצה להעיר אותה וכשאני מעירה שיתנו לה לישון היא מתרגזת..וגם אחותו של בעלי עושה פעולות התרסה כאלו ואחרות..והילדה קטנטונת!!!!!!כשכולם משחקים עם הילדה..אז אמו של בעלי יושבת בצד למרות שקוראים לה לבוא לשחק גם..היא פשוט רוצה אותה רק לעצמה..ואז היא לא באה ....ויושבת בפנים חמוצות מול בעלי..האמת מסכן..אני ממש מבינה את הלחץ שנוצר עליו.השיא היה כשהם עשודיוןעלי ועל התנהגותי המגוננת יתרה על המידה לטעמם..הדיון כלל את אחיו ואחיותיו ואפילו את גיסתי..זה כל כך פגע בילכן לקחתי את אמו לשיחה מיוזמתי והסברתי לה בכזאת חברות ואמפטיה ובחיבוק גדול ששמעתי שהיא נפגעה שאין לה מה להפגע ושאני מגוננת נכון..ככה זה עם ילד ראשון ושהיא יודעת כי גם היא עברה את התקופה הזו..ושהילדה עוד קטנה ויונקת וישנה ושהיא תהיה יתר גדולה זה יהיה יותר חופשי..ושכל בעיה שיש לה שתפנה אלי..אין טעם בטל' שבור..(חוץ מלהתסיס זה לא עוזר..) זה כמובן לא אמרתי להלטפשותי חשבתי שזה יעזור...התבדתי.מטבעי אני אדם שיעשההכל!!!כדי לא לריב..הכל..כשיש ריב לי זה נראה סוף העולם, אני פשרנית מאוד וגם חשוב לי להיות כל הזמן בסדר עם סובבי לעיתים יתרה על המידה(על הנושא הזה אני עובדת כרגע עם פסיכולוג).מה שגורם המצב הזה זה שאני מגיעה לבית הוריו בדפיקות לב חזקות מאין כמותן..(יש לי רקע בחרדות שסבלתי מהן שחוזרות לי עכשיו בגלל כל המצב).ניסיתי הכל..אני גם לא סומכת על אמו של בעלי..היא לא נקייה בלשון המעטה (ואני ממש ממש לא מהסטרילים)וכשאני מבקשת מכולם לשטוף ידיים לפני שמרימים\משחקים איתה היא נעלבת ולא רוצה אח"כ להרים את הילדה..והכי גרוע..באיזו סיטואציה ראיתי אותה מקרבת את איזור הפטמה שלה לילדה..והיא כל הזמן אומרת איך היא פספסה את ההנאה הזו..נבהלתי..אבל חשבתי שאני סתם מדמיינת..לאחר שבוע הסבתא(אמא של חמותי) שהיא השליחה שלה..העבירה לי עוד כמה מסרים כמו לא לשים את הילדה במעון כי יש שם מחלות עדיף לתת לסבתא לטפל..והכי מזעזע היה שהיא אמרה שזה לגיטימי אצלם שהסבתא נותנת ציצי לילדים..גם כשאין חלב...הבעתי את סלידתי מהנושא ..וזו עוד אחרת מהסיבות שאני לא מסוגלת לחשוב על הרעיון להשאיר את הקטנה איתה...אני פשוט לא!!! סומכת!!!! עליה!! בכלל!!עוד דבר שפוגע בי מאוד (אני מניקה הנקה מלאה ) ובכל פעם שאני צריכה להניק הם מתלוננים שאני נעלמת ומצפים ממני להניק בסלון (כשיש 3-4 גברים בחדר)ואם אני נכנסת לאחד החדרים אז הם עוקצים אותי בהערות כמו(את נעלמת עם הילדה...)אבל אי אפשר בחום כזה להניק מול אנשים כשאני חייבת לכסות עם בד את החזה שלי..ואז הילדה מזיעה בראש..וזה גם לא נעים...מה עם האינטימיות של ההנקה..לאן זה נעלם?עוד בעיית הנקה אמו של בעלי גם לא נותנת לי פרטיות היא נוגעת לי בחזה ואומרת הציצים שלך קטנו..ושאני מניקה היא לוחצת לי על החזה לטענתה שלא לחסום לילדה את האוויר..היה לי ריב עם בעלי על הנושא..העלתי לו את העניין שלא נעים לי שם..ושאולי הוא ידבר עם אמא שלו...ושנפגעתי שמשפחתו נהלה דיון עלי מאחורי גבי ..הוא ממש התפוצץ עלי ואמר לי שהיא מצפה שאני אתנהג איתה כמו שאני עם אמא שלי (ואין סיכוי..כי אמא שלי זו נשמתי..היא גדלה אותי לבד..בלי אבא ובגלל זה היא כל עולמי)איך הוא מצפה שהיחס יהיה זהה..למרות שגם אמא שלי לא מחזיקה אותה הרבה..וראוה אותה פחותאני מרגישה שאיך שאני נכנסת לשם אני ממש לא מעניינת אף אחד..אלא רק הילדה..לגיטימי! אבל הם פוגעים בי..ליתר דיוק האמא היא מוליכת המצעד..הפגיעה הגדולה שלה היא בכך שהיא "נעלבת" ועושה פרצופים ואז כולם מרחמים עליה ..אני אומרת את זה כי שמתי לב כשאנחנו אחת על אחת היא לא נעלבת מכלום כי איןן לה את הקהל שנותן לה את הפידבקים להעלבות..מה אני עושה???אני במילכוד..יש לציין כי אמא שלי היא גם אשת קריירה וליברלית..(בניגוד לאמא של בעלי שאמרה לי לא לתת לו לחתל את הילדה כי הוא אבא שלה)...בעלי טוען כי אני יודעת שמשפחתו מחפשת קרבה וכי הם כאלו..אני טיפוס גם מאוד חם אבל אני לא יכולה להיות צבועה כשפוגעים בי אני נפגעת או אני לא מבינה אם אני בסדר אז למה צריכים להיות כאלו רעים..דברתי גם עם אחד האחים של בעלי שהוא חבר מאוד טוב שלי ואמרתי לו שדברים כאלו לא מובילים לטוב...הוא הבין אותי אבל זה לא נתן דברכואב לי המצב הזה...אני בלחץ אני לא יכולה לתפקד כרגיל..אני בוכה בלילה ומתעוררת מחלומות שאנחנו מתגרשים..ושוב חשוב לי לציין הקשר ביננו פתוח כן ואמיתי ואני מרגישה שזה נפגע בגלל כל הסיפורמה אני עושה...אני לא יכולה להתלונן בפניו על אמו כל הזמן אני לא כזאת וזה גם לא מוביל לשום דבר..כשאנחנו חוזרים מבית הוריו אני עושה את עצמי נרדמת באוטו כדילא לתת דרור לפה שלי או לבכות בגלל כל המצב הלא נעים...דבר שיגרום לחרדתי לריבועזור לי למצוא את שביל הזהב..הנישואים שלי והילדה שלנו כ"כ חשובים לי...תודה!!!!(-: