פרידה וילדים: מה לעשות?

דר' חסון שלום רב,אני נשואה מזה כ- 9 שנים, יש לי שני ילדים בגילאי 2.5 ו- 5. בעלי ואני נפרדנו מיוזמתי לפני כשלושה חודשים (הוא עזב את הבית והילדים נשארו אצלי), לאחר תקופה לא קצרה (של מספר שנים) שבהן האווירה בבית הייתה קשה מאוד. היו בינינו ויכוחים ומריבות אינסופיות, קללות, איומים, חוסר שיתוף פעולה, תחרותיות, "דווקא" וכד'.בעלי אינו מעוניין להתגרש, והוא רוצה לחזור ולנסות לתקן את המצב בכל מחיר. אני לא מעוניינת בכך כלל וכלל כיוון שאני כבר לא אוהבת אותו ואין לי אמון בו ובזוגיות שלנו.לפני מספר ימים הודיע לי בעלי שהוא מתכוון לחזור עכשיו הביתה לתקופה של ניסיון שבמהלכה הוא מעוניין לנסות ולסדר את המצב בינינו בעזרתה של יועצת נישואין וכל מה שיידרש. הסכמתי לזה (למרות בתוכי אני יודעת שזה לא יצליח) רק בתנאי שבתום התקופה אני אחליט אם אנחנו ממשיכים ביחד או נפרדים, ובמידה ואחליט להפרד, הוא יחתום על הסכם ויתן לי גט בלי מלחמות מיותרות.שאלתי היא זאת: האם החלטתי יכולה לגרום נזק לילדים שלי (בלבול בעקבות פרידה, חזרה ובסופו של דבר עוד פרידה, שהפעם תהיה סופית) או שרצוי ללכת על זה מאשר להיכנס למלחמות עם בעלי כדי שיתן לי גט? תחושת הבטן שלי אומרת שעדיף לסיים בשלום גם אם הדבר יהווה "טרטור", אך אולי אני טועה?ודבר נוסף: איך להגיד לילדים שאבא חוזר? האם להסביר להם שזה רק ניסיון ושבסופו של דבר יכול להיות שאבא ואמא שוב יפרדו? האם זה יגרום להם לחוסר בטחון? איך אפשר להסביר להם את המצב בלי לגרום להם נזק מיותר?אודה לך על תשובה בהקדם האפשרי.תודה רבה,"משוועת לחופש".

משוועת יקרה,
אני לא בטוח שהוא יהיה מוכן להשלים עם הפרידה, גם אם זו תהיה המסקנה של תהליך היעוץ הזוגי שתעברו. יכול גם להיות שהוא ירצה להגיע למסקנה שם, שאת היא "האשמה" בפרידה, כדי שזה ייקל עליו באופנים שונים: נפשי שלו, חברתי (בפני המשפחה, למשל), או כלכלי (דרך הדיון המשפטי), לאחר שיגיד שהוא עשה אתהכלכדי שזה יעבוד, ואת היא זו שלא נתנה לתהליך הזה צ'אנס. ולכן שאלתך מחולקת לשניים, האחד הוא תהליך הפרידה, והשני הוא הילדים.אני מציע שתלכי ליועץ זוגי על פי בחירתך. קודם כל כדי שיהיה ברור לך שהוא לא לקח מישהו מוטה (את בדרך כלל יכולה לסמוך על בעלי המקצוע, אבל את לא יכולה לדעת אם הוא בחר, למשל, חברה של חבר או של בן משפחה, שמכירים את הסיפור מראש באופן משוחד). וחשוב שתתני את היעוץ ביכולת לדבר עם היועץ/יועצת בנפרד בכל רגע שתרצי, כדי שלא יקרה שבן זוגך יקבע בלעדית את סדר היום (גם זה לא אמור לקרות עם בעל מקצוע טוב, אבל זה יכול לקרות; הבטיחי את עצמך). ומותר לך להבהיר בתהליך הזה את מטרותייך באופן ברור, כלומר, שאת לא רואה לזה סיכוי, שאת כבר לא אוהבת אותו, שאת סובלת בחיים המשותפים איתו, שאת לא מאמינה שהוא יכול להשתנות לאורך זמן, ושהסיבה היחידה שאת מוכנה לתהליך הזה היא שאת רוצה שהיועץ יוכל ליצור תקשורת טובה בינך לבינו, כדי שתוכלו להפרד כראוי ובאופן שיהיה הכי טוב לילדים שלכם. זה לגיטימי לגמרי להצהיר כך מלכתחילה, אם את משוכנעת בכך. אם זה מה שאת משוכנעת בו, ולא תבהירי את מה שאת מרגישה וחושבת, את עלולה להגרר לתהליך ארוך ומתיש. אם את כן רוצה לתת לזה צ'אנס, אז תני לזה צ'אנס עד הסוף. אבל נראה לי שאת לא באמת רוצה לעשות את זה.ובאשר לילדים, חשוב באמת לא לטרטר אותם (ובעיקר מדובר בגדול יותר) בתקוות שווא. אני ממליץ מאד להתייעץ עם פסיכולוג של ילדים.

דר' חסון היקר,
ראשית ברצוני להודות לך על התגובה המהירה. באמת הצלחת להבין את המצב בדיוק כמו שהוא. בימים האחרונים הייתה לי שיחה נוספת עם בעלי שבה חזרתי על כל הדברים שסוכמו בשיחתנו האחרונה לגבי אופן החזרה שלו (כדי למנוע אי הבנות), ופתאום הוא היה בהלם טוטאלי מזה שאני כבר החלטתי שאני רוצה להתגרש ממנו, ואיך זה שאני לא נותנת צ'אנס אמיתי.אני כבר התעייפתי מלהסביר את עצמי שוב ושוב. שאלתי אותו אם זאת הפעם הראשונה שהוא שומע את הדברים האלה, והוא הודה שלא, שאמרתי אותם בעבר. אבל הוא כנראה לא מוכן להשתכנע בזה שזה נגמר בינינו ושאין סיכוי שנחזור. הוא שומע את הדברים שלי, מגיב עליהם (באותו רגע נראה כאילו שהבין והפנים) אבל אחרי שבוע פתאום מוחק אותם מהזיכרון שלו.האם יש דרך נוספת להעביר לו את המסר חוץ מאשר באמצעות המילים: "אני רוצה להתגרש", "אני לא מאמינה שיש סיכוי שנסתדר", "כבר הגעתי להחלטה ואני שלמה איתה", "אני לא אוהבת אותך יותר", וכו'...?האם יש סיכוי שייפול לו האסימון והוא יקלוט שזה נגמר בינינו?תודה רבה,משוועת לחופש.