פרידה וגירושין: תוכנית מעשית

אורן שלום,
קשה לי מאוד בימים אילו, בעלי ואני נפרשנו לפני שנתיים, יש לו חברה חדשה, מבלי לשתף בדבר הכיראותה לבנות הן בנות 5,7, הוא ישן איתן כבר יחד איתה..הכל מהכל, יש לי עבודה חדשה כמתאמת מחקר במחלקה אונקולוגית, אני עובדת עם חולות סרטן סופניות, העבודה אינטנסיבית מאוד, הבנות מספרות לי על החברה של אבא ואצלי בראש הכל זז כמו מערבל בטון, כשאני מוצאת נחמה בזרועות של אחרים לתקופה כזו או אחרת זה עוד נסבל, סקס הוא כמו משכך כאבים מצד שני אני מהסוג שנקשר, אז כשזה מסתיים אני אבודה שוב. באותה נשימה, יש את.ההיבטים הכלכליים והחשש שאישאר לבד. ההתמודדות עם שינויים חברתיים, שילוב חברתי לבנות..גם כשמצאתי מעגלים חברתיים חדשים זה לא ממלא, כי יש לי רגשות לאקס ואילו לו אין דבר אליי. ניסיתי שיחות עם עובדת סוציאלית, לא ממש עזר לי, ניסיתי כדורים והם החמירו ממש את המצב שלי אז הפסקתי, אני משתדלת לעשות ספורט...אבל עושה רושם שכשאין דמות גברית יציבה בחיי אני נשאבת לחרדות וריק ואני לא יודעת אם בכלל אפשר לעזור במצבים כאלו. אני רוצה טיפול פרטני, אבל עם כל ההוצאות שיש לי זה לא יכול להתקיים ומסגרות חינמיות מספקות טיפול בשעות העבודה ומשום שאני יוצאת מוקדם לקחת את הבנות שלוש פעמים אין לי גמישות ככ בשעות..אני בת 39 ונובלת לחלוטין..לא יודעת מה לעשות..

סתיו יקרה,
אני מבין ממכתבך שאת בטלטלות רבות. לא רצית את הפרידה מאבי ילדייך, ועדיין את קוראת לו "בעלי". יתכן שפורמלית זה עדיין נכון, אבל גם אז, לאחר פרידה של שנתיים, וכשהוא עם אשה אחרת, העובדה שכך את קוראת לו – מעילה על כך שאת בהכחשה, ואולי אם תקווה שכל זה ישתנה ושתחזרו להיות ביחד.הפתרונות שחיפשת הם פתרונות זמניים. מאהבים, כדורים, מעגלים חברתיים. כל זה, כשאת נאחזת כל כך הרבה יותר טוב בפגיעה ובאובדן, והריק שלך הוא כמו חור שחור, שואב.בודאי שאפשר לעזור לך. ואפילו הניסוח הזה, של "אני לא יודעת אם בכלל אפשר לעזור לי" מלמד הרבה, וקודם כל על כך שאת מרגישה שלבד לא תצליחי. כי בסופו של דבר, בין אם בעזרת סיוע מקצועי ובין אם לאו, את היא זו שצריכה לחלץ את עצמך משם.נכון שהכי קל יהיה כאשר תתאהבי מחדש, ותקבלי אהבה. את מתייאשת אשר קשר שמתחיל מסתיים, והיות שהציפיות שלך גבוהות, כך גם הייאוש והנפילה אחר כך.סתיו, הדבר הראשון שאת צריכה הוא לבנות לעצמך תוכנית עבודה. אם את חושבת שיש לך מסוגלות לעשות זאת בעצמך ללא סיוע חיצוני, עשי לעצמך תוכנית – של היכן לחפש חומרים, כמה זמן ביום את אמורה להקדיש לחקר העצמי הזה ולקריאת חומרים שיתנו לך כיוון. כמה זמן להקדיש לחיפוש קשרים משמעותיים, ואיך להתמודד כשזה לא מצליח. ואם את לא יכולה בשום אופן לקבל עזרה, תפסיקי לומר לעצמך שזה לא פייר, ושיש לך תירוץ להתייאש. אין לך. את צריכה לבנות לעצמך תוכנית פרקטית כי את צריכה את זה, וכי הבנות שלך צריכות את זה. אף אשה אחרת לא תהיה תחליף לאמא. אף אשה אחרת!ואם את חושבת שנכון לך כן לקבל סיוע, אז חפשי תוכנית ביצוע, עם לוח זמנים ועם יצירה של הזמן ו/או המשאבים שאת צריכה, כי את הכי חשובה לעצמך ולילדות שלך. בני תוכנית עבודה שתאפשר לך את מה שהיא יכולה וצריכה לאפשר.אם את לא מצליחה למצוא לעצמך משהו אחר – טלפני אלי, ונדבר לפחות 10 דקות כדי לבחון אפשרויות 050-6000083.