פרידה וגירושין: מה עושים?

שלום,
אני וחבר שלי היינו יחד שנתיים וחצי. אנחנו בני .23נפרדנו לפני חודש..בעקבות ויכוחים תמידיים וריבים קטנים..אבל אאני אוהבת אותו המון..קשה לי בלעדיו..אני מרגישה חלל ריק מטורף למרות שאני מנסה לצאת ולא להיות בבית ולהכיר נשים..מאז הפרידה לא דיברנו בכלל..זה כלכך מוזר כי המחשבות אוכלות אותי איך זה שבנאדם שאני איתו למרות כל הריבים ולמרות הכל מקנא לי ודואג לי בצורה מטורפת..ורואים עליו שהוא אוהב וברגע של ריב מחליט לזרוק את הכל..מאז יצאתי עם 2 בנים אחד מהם רצה ואני לא אז חתכתי והשני הוא בנאדם פרפר שנעלם כל פעם..ואי אפשר להכנס איתו לקשר יציב..לכן אני רואה שקשה להכיר בנים ואין כלכך הרבה מציאות בחוץ.כמה ימים אחרי שנפרדנו חבר שלו דיבר עם חברה שלי ואמר לה שהוא לא רוצה לחזור אלי..והעניין חתום ושהחברה אמרה לו שיש לי מישו שרוצה אותי במקום להגיד לי מהה ואיך הוא אמר אה יופי כל הכבוד שתצא ושתכיר ושתשכח אותו..כאילו איך לבנאדם שהיה רכושני כלפי פתאום לא אכפת לו..וכולם יודעים שהוא ממש אהב אותי.אמרתי לו שאני רוצה להשאר ידדים והוא אמר שהוא צריך עוד זמן..אני יודעת נכון לעכשיו שהוא יוצא מבלה והכל...עם בחורותהשאלה היא איך להחזיר אותו אלי? ואני לא הולכת לעשות את זה בתחנונים ורחמים אלא אני רוצה לתפוס ממנו מרחק שלא ישמע ממני המון זמן וירגיש את החסרון שלי..השאלה אם בפועל זה יחזיר אותו כי בנתיים חודש שום דבר לא זז...!!אז מה עושים במצב כזה?

כואבת יקרה,
יש בך שתי תחושות עקריות. את פגועה מאד, ואת מתגעגעת אליו. אני מניח שהוא לא עזב אותך סתם "ברגע של ריב", כי המשפט השני שלך היה "נפרדנו לפני חודש..בעקבות ויכוחים תמידיים וריבים קטנים."את מנסה להמעיט מערכם, ויכול להיות שעבורו היו המריבות הללו עוצמתיות מאד, והוא התקשה לעמוד בהם. יכול להיות שהוא רוצה חיים שלווים יותר, והבין שאיתך, למרות האהבה והדברים הטובים ביניכם, זה לא יכול להיות. ויכול להיות שהוא ניסה לומר לך את זה גם קודם, ולך היה קשה להאמין שבסוף הוא באמת יעשה את הצעד הזה, ולא רק שיעשה אותו, אלא גם ימשיך בחייו הלאה, בלעדייך. (ואגב, יכול להיות גם שזה הפוך, שהוא זה שניסה "לתקן" אותך, ולריב על כל דבר שבו את לא היית בסדר, מבחינתו).אני לא יודע איך להחזיר אותו אליך. לא מכיר אותו ולא מכיר אותך. אני לא יודע איך גם משכנעים אותו לחזור, וגם "לתפוס ממנו מרחק שלא ישמע ממך המון זמן וירגיש את החיסרון שלך". האמירה הזו שלך יש בה הרבה יהירות, כאילו הוא מחוייב להיות איתך ולא יוכל להיות בלעדייך, ולכן, כך את אומרת, ככל שתשמרי מרחק, כך הוא ירוץ יותר אחריך. אלא שהעובדות מצביעות על כך שזה לא המצב, וזו אינה המציאות, ולכן את נכנסת ללחץ. ובעיקר מתאכזבת, כי אולי שפטת לא נכון את המציאות.באמירה שלך יש גם המון כעס ופגיעה, שכן את לא תהיי זו שתחזירי אותו אליך "בתחנונים וברחמים" אלא "תתפסי ממנו מרחק". אולי הפגיעות הזו והכעס שלך הם שהרחיקו אותו ממך. אולי אותם את צריכה ללמוד להפחית, ואז אולי גם תכעסי פחות, על עצמך ועל אחרים. אולי זה השינוי שהוא היה רוצה לראות בך כדי שירצה להיות איתך. אם לא מאוחר מדי לבנות אמון כזה מחדש.אני מנחש, ואולי אני טועה. אני בעיקר מנסה לשאול אותך אם את יודעת להסתכל על מה שהיה, וללמוד מזה איזה שהוא לקח לגבי עצמך, ולשנות.