ילדים ופחד: איך לא להפסיד אותם

שלום,
בן הזוג שלי הוא גבר גרוש ואב לשני ילדים מקסימים בני ארבע.פעמים רבות הוא מסתובב מדוכדכך ושרוי בעצב עמוק כאשר הוא חושבעל חוסר השיוויון בינו לבין גרושתו (מבחינת הילדים). כאשר הם מסתובביםיחדיו הילדים מיד רצים אליה ומרעיפים עליה אהבה (אולי משום שהם איתהאחוז נכבד יותר מן הזמן). הוא מדבר על כך שכאשר יגיע גבר חדש ויתפוסאת מקומו אזי יעדיפו אותו הילדים על פניו ויראו בו את "אביהם". הפיתרון"העקום" שלו (לדעתי) לעניין הוא להתנתק מהם רגשית מבעוד מועד, כאילו עלמנת שלא לספוג את הכאב. הוא מדבר על תמיכה כלכלית וחומרית שתמשיךכל החיים, אבל הרגש ילך וידעך ברגע שהוא יפנים שהם לעולם לא יהיו "ילדיו" האמיתיים. הפחדים והחרדות שלו נובעים גם מכך שיש לו חברים רבים שהם בנים להורים גרושים , והם מספרים לו סיפורי בלהות על יחסים שהתנתקו, הורים שהפנו עורף, ילדים שהפנו עורף ועוד. רציתי לדעת-1.האם בהכרח אין שיוויון בין האם לאב (בגלל כמות הזמן שהילדים מבלים עם האם מתוך כורח הסדרי הראייה?)2.האם יש משהו שניתן לעשות על מנת לגרום לו להרגיש טוב יותר ביחסיו מול הילדים במסגרת זו?ובכלל- מה אפשר לעשות כדי לשפר את המצב?תודה,בת זוג מודאגת ואוהבת

דניאלה יקרה,
בן זוגך פוחד. בעיקר הוא פוחד משום שהוא לא מצליח להתחבר אל ילדיו מספיק, ולתקשר איתם רגשית. סביר מאד שהוא לא מחכה ל"החלטה רשמית" שלו להתנתק מהם רגשית, אלא התחיל בכך, מבלי לשים לב, עוד קודם לכן. גם כהגנה כנגד פגיעה, אבל גם אולי בגלל כעסים על גרושתו, ואולי משום שהוא מתקשה ליצור קשר רגשי איתם, ואולי שניהם – כאשר הוא כועס עליה, סביר שהוא משווה יותר, ומפנים יותר את הפער שבין אמא לאבא.בגיל הזה, שלהם, הם עדיין זקוקים למנות רגשיות גדושות, ואת זה כנראה קל להם יותר לקבל מאמם. הדברים יכולים להשתנות עם הזמן, ולטובתו, ככל שיגדלו, ובתנאי שלא ייסגר בפניכם. חבל שיפסיד את ילדיו רק בגלל פחד. אני מכיר מקרים שבהם הקשר של האב עם הילדים רק התחזק בעקבות הגרושים, בשל הצורך ובשל הגברת המודעות.ואם הוא ינסה "להגן על עצמו רגשית" ולהתנתק, זה אולי ייראה כהצלחה, בעיניו, כלפי חוץ, אבל תחושת הכישלון שלו, שישמור עמוק בפנים, תלך ותעמיק.אני שמח שיש לו אותך, שדואגת לו. הוא יהיה אבא נפלא וגם בעל נפלא אם הוא יצליח להוריד הגנות, במקום לבנות חומות.