פרידה: איך להתגבר על אובדן ומהלך קדימה

היייצאתי עם בחור שנה וחצי עמדנו לפני חתונה, עקב ריבוי מריבות ביננו על שטויות הכל התפוצץ לפני חודשונפרדנו, עזבתי את הבית שגרנו בו ביחד וחזרתי להורים, לאחר הפרידה (שהייתה ביוזמתי)הרגשתי הקלה מסויימת, כאילו הורידו מגבי משקל כבד.בחודש הזה יצאתי הרבה עם חברות וגם הכירו לי בחור נחמד והיה לי ממש כיף (אני בסוף שנות העשרים לחיי)השתדלתי לא לחשוב עליו בכלל או על מה קורה איתו עכשיו ובאמת להמשיך הלאה בחיים.החבר לשעבר ניסה לתקשר איתי בהודעות בלבד, לא עניתי להם כי החלטתי להמשיך קדימה וכך עשיתי.אבל יום אחד נשברתי ועניתי לו להודעה וכמובן שפתחתי פתח כי הוא התקשר אח"כ ודיברנווהוא ביקש להיפגש וטען שהשתנה מאוד בתקופה שלא היינו יחד (מה שקשה לי מאוד להאמין)שוב נשברתי ונפגשנו ומאז אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו (מאז דיברנו כמה פעמים), כשאני קמה בבוקר, בעבודה, באוטובוסכשאני הולכת לישון תמיד הוא שם, אפילו עם הבחור שהכירו לי סיימתי את הקשר בגללו הוא תמיד שם בראש שלי. יש לציין שכשהיינו בקשר של שנה וחצי האהבה פרחה מצד שנינו, המריבות תמיד הרסו אבל האהבה תיקנה עבורינו הכל.העניין הוא שכשהיינו בקשר לא היה לי טוב איתו ובכיתי המון, השקעתי הרבה בקשר הזה וכל הזמן הוא היהנותן לי תחושה שאני לא נותנת מספיק או שווה מספיק, ועכשיו חודש בלעדי הוא מעריך כל סנטימטר בגופיומודה בזה, מצטער על כל מה שעשה לי ומבטיח שברגע שנחזור אנחנו מתחתנים בלי לחכות יותר מידי זמן , ואני שקשה לי להאמין בשינוי בגיל שלנו הרמתי ידים והחלטתי לא לחזור אליו כמו כן יודעת שהורי לא יקבלו אותו כי הוא אף פעם לא היה הבחור שהם רצו עבורי וגם לאחר הפרידה שלנו סיפרתי להם הכל וזה פיתח אצלם וד כל מיני אנטי. אבל כל הזמן אני חייה את הרגעים היפים שלנו מהעבר (והיו כאלה)והלב נצבט קשה לי מאוד ואני מסתובבת בלי מצב רוח כבר כמה ימים וזה נמאס לי מזה ואני מאמינה שגם לסובבים אותיכי בדרך כלל אני בחורה חייכנית מאוד.כל הזמן מנסה להבין אם אני עושה את הדבר הנכון או שאני טועה בכך שלא חזרתי אליו ומהרהרת לי בתוך תוכי מה יהיה אם לא אכיר בחור אחר שאני אתאהב בו כך האם אצטרך לחיות לבד?יש לציין שאני בחורה נאה+ חייכנית חברותית, עובדת בעבודה מסודרת וכו' אני יודעת שלא חסר לי כלום.אז למה אני כל הזמן מסכלת לאחור ולמה יש לי כזה ביטחון עצמי ירוד והפחד מלמצוא משהו אחר? שאולי יהיה טוב יותרוהאם בכלל י מצב שאנשים בגילנו יכולים להשתנות ולא רק לתקופה קצרה? אלא לתמיד?

שירה יקרה,
את בסך הכל כמה, חודש אחרי פרידה מחבר של שנה וחצי שאיתו כבר עשית סידורים לחתונה, ואת באמת מצפה שתשכחי הכל וזה יעבור לך כל כך בקלות?אם היית מגלה שהבחור שיצאת איתו, עכשיו, חודש אחרי, יוצא עם מישהי, ונראה שהוא מרוצה מהחיים, האם לא היית שואלת איך זה קורה לו? שאולי הוא לא אהב אותך בכלל?אז קחי את הזמן. אם החלטת סופית להנתק ממנו, נתקי איתו את הקשר באופן מוחלט, כי הוא מפריע לך. כי עדיין לא החלטת סופית להנתק ממנו אפילו שהחלטת להנתק ממנו. החלטת בראש, אבל עדיין לא ברגש. רגש עמוק הוא דבר מתמשך, והוא לא נעלם רק כי הראש אומר לו שהוא צריך. ובני לך "תוכנית עבודה" לשנתיים הקרובות: מתי להתחיל לצאת ולבלות, עם חברות למשל, מתי להתחיל לצאת עם בנים (מבלי לבנות בשלב הזה על אהבה, כי את צריכה להעזר ביציאות הללו כדי להזיז את הרגשות שלך אל החבר הקודם, בהדרגה, הצידה, ולראות שיש לך אופציות נוספות), ומתי להתחיל לצאת מתוך כוונה להתאהב.ולגבי השאלה האחרונה שלך, שקצת מספרת לי שעוד לא לגמרי סגרת את הסיפור ההוא: אנשים יכולים להשתנות, אבל נדיר שזה קורה בבת אחת (ואז, בדרך כלל זה קורה בעקבות איזה שהוא ארוע טראומתי), אלא בתהליך ארוך וממושך, עם המון רצון טוב, ועם מאבק מתמיד. ונדמה לי שעשית כבר המון מאבקים, ושללא סיוע מקצועי, הרי בנקודה הראשונה שתמצאי את עצמך במאבק שוב, תמצאי את עצמך אומרת לו שוב שלום.

שירה תלמדי דבר אחד בנוגע לאהבה, תמיד תלכי עם הרגשות שלך, כי בראש יש לך כל כך המון תפיסות שקיבלת עם החיים(דעות של אנשים אחרים,טעויות של אנשים אחרים ואיך שהם למדו מזה....) בקיצור תלכי רק עם הרגש שלך ואת לא יודעת עד כמה תוכלי להבין לגביי הזוגיות שלך ואיך שאת מרגישה רק מתוך מה שקורה אצלך בפנים.ושתידעי יש סוג של רגשות שהם רגשות שאת לא יכולה להדחיק אלא רק לדכא את זה במקצת, ובסוף הם יתפרצו ברגע הכי לא מוכן מצידך.ועם כל הכבוד לכל אנשיי המקצוע אף אחד מהם לא עבר, חווה, הרגיש מה שאת הרגשת במערכת יחסים שלך ולאותו בחור, כי אם בעוד כמה שנים תיפגשי עם דעה של מישהו שיאמר לך שיכול להיות שעשית טעות שויתרת את תמיד תוכלי להילחם בזה עם דעה של מישהו שיאמר לך שעשית את הבחירה הנכונה...ולהמשיך הלאה עם מה שתירצי לחשוב.אבל עם הרגש יקום עוד כמה זמן וייתן לך להרגיש שטעית את זה לא תוכלי לדכא כי תעלי לישון עם זה, ותחשבי על זה בעבודה, או בנסיעה באוטובוס(כמו שקורה לך עכשיו) .שירה עזבי אותך תבחני את הכול שוב אף אחד לא צריך לדעת איפה את והוא עומדים כי בסוף רק את תספגי את ההשלכות אז תעשי חושבים ואם מצאת לנכון שאת מאמינה לרגשות שלך תלכי איתם את תהני מכל רגע ואם לא אז תוותרי רק כי את הרגשת את זה ולא אף אחד אחר שחושב שמכיר אותו או את המערכת יחסים שלך יותר טוב ממך.בהצלחה בכל דרך שבחרי דנינה.