פרידה בהדרגה: מה לעשות?

שלום
ד"ר חסון,הגעתי לאתר זה לאחר שיטוט אינסופי ברחבי האינטרנט על מנת למצוא את נוסחת הקסם של פרידה...לא שאני חושב שכאן אני אמצא אותה אבל חשבתי לקבל אולי עצה כלשהי, אולי גם רק בשביל לפרוק קצת...אז השאלה שלי היא כזו- איך, ריבונו של עולם, מודיעים לחברה במשך ארבע וחצי השנים האחרונות (אני בן 29 היא בת 27) שזה נגמר. האבסורד הוא שיש לנו מערכת יחסים באמת "נפלאה" ואשר כמעט מן הרגע הראשון ידענו שאנחנו נשאר לעד... וזה באמת רק עניין של זמן לחתונה (כשהכרנו שנינו היינו בלימודים והיה קושי כלכלי למסד את הקשר אך עכשיו שנינו סיימנו ללמוד) - מחשבה וידיעה שנשארה לאורך השנים והייתה ממש ברורה לשנינו ורק חיכינו בעצם ל"שעת כושר". אני חייב לציין שבאמת אין לנו ריבים קשים גם הסקס קיים במידה טובה, אך משהו בי השתנה בצורה קיצונית בחצי השנה - שנה האחרונה בצורה שאין לי הסבר. לאחרונה היא מדברת יותר ויותר על חתונה ואני מרגיש שאני פחות ופחות מוכן לזה או רוצה, ועולים בי החששות שאולי זאת לא היא.. כלומר היא לא "האחת" ואולי אני גם מתגעגע לחיי הרווקות ולהיות גם לבד. אין לי שום הסבר לזה אבל ככל שהזמן עובר התחושות הללו התחדדו עד למצב הנוראי שאני נמצא בו היום.אני חייב לציין שהתחושות הללו החלו לפני שהיא התחילה לדבר על חתונה, אבל הדיבורים על כך גרמו לתחושות להקצין.אני מודה שאני עדיין אוהב אותה אבל כבר לא אהבה אמיתית כמו שחשבתי פעם אלא יותר כמו אהבה למישהי שאני מכיר הרבה זמן ומעריך ומוקיר. אני גם לא נמשך אליה יותר בגלל הסיטואציה שאני נמצא בה, אני כאילו מרגיש שאני בוגד בה כשאני לא אומר לה את מה שמתחולל בלבי וזה רק מקצין את הבעיה, הבעיה הגדולה ביותר שלי היא שאני יודע שהיא אוהבת אותי בצורה חסרת פשרות והיא מציינת את זה בכל הזדמנות שהיא יכולה ואני רואה עד כמה היא כנה בדבריה ולבי כואב ודואב כאשר אני יודע מה היא חשה כלפי ועם איזה מטען אני מסתובב, אך הגעתי להחלטה והיא סופית מבחינתי כי הגעתי למקום של ייאוש ותסכול אדירים.אז איך. איך עושים את זה? איך אוזרים את האומץ למעשה הנורא הזה? אני יודע שכל עולמה ייחרב עליה אך איני יכול עוד.תודה.לירן

לירן יקר,
ההודעה שלך מאוד נוגעת ללב... אתה וחברה שלך הרבה זמן ביחד, מספיק כדי להכיר היטב, כאשר "על הנייר" אתם במצב מתאים לנישואין. די ברור שנכנסת ללחץ בגלל רצונה (המוצדק לדעתי) להתחתן. תראה, חתונה זה אירוע מלחיץ, ללא ספק. הרעיון של להתחייב לכל החיים... תראה, אם היו אומרים לי לבחור מאכל אחד שאותו אוכל כל החיים הייתי מתלבטת קשות, כמעט כמוך...תקח בחשבון שעם כל בת זוג, לאחר מספר שנים תרגיש שאתה "עדיין אוהב אותה אבל כבר לא אהבה אמיתית כמו שחשבתי פעם אלא יותר כמו אהבה למישהי שאני מכיר הרבה זמן ומעריך ומוקיר." הרי כשהפרפרים מתעופפים להם, והם תמיד מתעופפים, מה שנותרת זו האהבה הנינוחה שאתה חש, החברות, ההערכה, ההוקרה, בדיוק מה שאתה מתאר!אתה כותב "הבעיה הגדולה ביותר שלי היא שאני יודע שהיא אוהבת אותי בצורה חסרת פשרות והיא מציינת את זה בכל הזדמנות שהיא יכולה ואני רואה עד כמה היא כנה בדבריה". זאת בעיה?? הלוואי על כולם "בעיה" שכזו. חברה שלך שלמה עם מיסוד הקשר ולכן נותנת דרור לרגשותיה.מצד שני, יכול מאוד להיות ש"התמסדת" מוקדם מדי. לפי החישוב שלי, בשנים שחבריך התהוללו תחת כל עץ רענן אתה שמרת על נאמנות לחברתך. יכול להיות שעכשיו אתה חש פספוס מסויים ואני מאוד מבינה את זה.אבל כל זה השערות...לירן, אתה חייב לדבר עם חברה שלך, תחלוק עמה את התחושות שלך, אבל אל תדבר על פרידה בטרם שמעת מה יש לה לומר. אתה חייב לה לפחות את זה.ג'ס

לירן,מסכימה מאוד עם ג'ס.חושבת שלא כדאי לך כבר לותר. ייתכן שייעוץ פסיכולוגי יכול לסייע לך להבין מה בדיוק קרה.האם קיבלת "רגליים קרות" בשל לחץ, שאגב זה דבר מאוד טבעי, או שמא זה באמת נגמר.לדעתי, לא כדאי למהר "לסגור" קשר של כמה שנים, וכמו שאתה מתאר אותו כקשר נפלא.ייתכן שבסוף התהליך באמת תחליט שזהו נגמר לך, אך חשוב מאוד שתגיע להחלטה מתוך שלמות ושלא תצטער בעתיד.

לירן יקר,
אני לא בטוח שאתה רוצה להיות "לבד", כמו שאתה רוצה להתנסות עם נשים אחרות. יכול להיות שזה קורה לך כי אתה מתחיל לראות את הדלת נסגרת מאחוריך, ויכול להיות שהיו לך הזדמנויות אחרות שהחמצת או שאתה פוחד להחמיץ, וזה מה ששינה את מהלך החשיבה שלך.אם הגעת להחלטה סופית (כי זה מה שאתה אומר), אז יפה שעה אחת קודם. הבעיה היא שעליה זה ייפול כנראה בהפתעה, לפי דבריך. העובדה שהיא תראה שהמציאות שונה לגמרי מכפי שהיא רואה אותה היא עובדה שקשה מאד להתמודד איתה. כדי להמנע מכך, יש מי שהולך לייעוץ זוגי כדי שהדבר ייפתח בהדרגה עד שהצד השני יבין שזה מה שיש. וזה יכול להיות תהליך של חודש עד שלושה, שצריך להיות בו חכם וסבלני. גם לך זה לא יהיה פשוט לעשות זאת נכון ובסבלנות. ייתכן שכדאי שתלך בעצמך ליועץ זוגי או פסיכולוג שינחה אותך לעשות זאת בהדרגה (ואולי קודם, תוכל להתייעץ איתו אם זה באמת מה שאתה רוצה). אבל כדאי להתחיל עכשיו, ולא לחכות.