פרידה: איך להיות אבא טוב

שלום,
יש לי שאלה מורכבת קצת:אשתי החליטה שאינה מעוניינת יותר בהמשך הנישואין. היא סרבה ללכת לטיפול זוגי, אומרת עלי דברים איומים ונוראים (ולא נכונים), ומשכנעת את עצמה בשליליותי כדי לעזור לה לבצע את הפרידה.לאחר שניסיתי תקופה ארוכה לשכנע אותה ללכת לטיפול, ראיתי שאין סיכוי, ונאלצתי לוותר. כעת, אנחנו עדיין חיים באותו בית, ומגדלים ילד משותף, תוך כדי תחילת הדיונים והסידורים לפרידה. נודע לי שהיא התחילה לנהל רומן סוער בזמן האחרון. כשאני מעלה את הנושא (היא לא יודעת שאני יודע) היא אומרת שהיא לא אדם כזה, היא לא מנהלת ולא תנהל רומן כזה עד שלא נפרד.אני עדיין אוהב אותה, וסובל מאוד מהעניין, ומהחיים בקרבתה בזמן שהרומן הזה שלה קורה. יש לי רצון עז להעמיד אותה בפני העובדות הידועות לי ולהתעמת איתה. אני יודע שזה לא קונסטרוקטיבי, אבל זה בוער בתוכי, מן הסתם.אין אפשרות שאעזוב את הבית בזמן הקרוב עד שלא יימצאו הסידורים המתאימים ונגיע להסכמה על הפרידה (כשאעזוב את הבית לא יהיה לה יותר בוער להגיע איתי להסדר והיכולת שלי להשיג תנאים טובים תורע).מה לעשות? להתעמת איתה? להגיד לה שהיא משקרת? להתעלם ולאכול את עצמי מבפנים?

בגד כפת יקר,
היא את ההחלטה שלה כבר עשתה. ברור לי מאד מדוע קשה לך לקבל את ההחלטה הזו, אבל אתה יכול רק לנסות לשכנע אותה לעשות משהו אחר, אתה לא יכול לכפות עליה שלא לעשות את מה שהיא החליטה לעשות.תהליך הפרידה הוא תהליך קשה. אבל הדבר המרכזי שאתה צריך לזכור הוא שהתהליך החשוב ביותר בפרידה הוא טובתם של הילד שלכם. אין משהו שישווה לזה בחשיבותו.אלא שאתה היום כועס עליה, ולכן אתה נשאר עוד בבית. כדי שלא לאבד עמדת כוח. אתה כועס עליה, ולכן, כמובן, מפריע לך הרומן שהיא מנהלת, בין אם הוא סוער ובין אם הוא לא סוער. והרי אתה יודע שלא משנה אם היא אומרת שכן תעשה דבר כזה או לא תעשה דבר כזה, כי ברגע שהקשר ביניכם נגמר, גם טובתך היא שיהיה לה טוב. מבחינה מעשית, זו כבר אינה בגידה, כי אינכם זוג. רשמית אולי כן, אבל אתה יודע שלא זה מה שחשוב. אם זה מה שייתן אוירה טובה ורגועה לה, הרי זה גם מה שייאפשר לה להיות רגועה ותומכת גם לבן שלך. הדבר הנכון ביותר לעשות הוא ליצור הפרדה שקטה, לא להפיל שום דבר מן היחסים הסוערים ביניכם על הילד שלכם, ולבטוח בה שהיא אמא טובה למרות שאולי היא בת זוג לא משהו. סמוך עליה שהיא תדע להגן על הילד שלכם. היה בעיקר אבא טוב. היתר חשוב כל כך הרבה פחות.