מהי 'אמורה' - מבט אישי

אני מתייחסת שוב לשאלה שלי מ 27.1.07 על שם רונית: שם שאלתי לגבי החשש מהבאת ילד לעולם.בתשובה התייחסת למה ששאלתי אבל פחות לנושא של הפחד שלי מאיבוד החופש.האם אני אמורה להרגיש מוכנה ולרצות ילד כמו הרבה נשים שמתרגשות מזה ומחכות לזה?האם זה יהיה נכון "לקפוץ למים" בנושא הילד ופשוט להכנס להריון?.יש לציין שמידי פעם אני חושבת על זה ומרגישה שאני רוצה אבל לא בצורה טוטאלית. אני מודעת גם לזה שפשוט קשה לי להתבגר ולוותר על הנוחות שבלהיות בלי ילדים.בקיצור, אני רוצה ולא רוצה. רוצה אבל קשה לי לעשות את ההקרבה הזאת.אני כבר בת 29 ובאופן טבעי אני אמורה כבר להיות מוכנה לזה. איך אני אדע שאני מוכנה?שוב תודה על ההתיחסות

רונית יקרה,
לא ברור לי מה זה "אמורה" לדעתך. האם משהו שרוב הנשים עושות, מתפרש בעינייך כ"אמורה"? אני לא בטוח. את אישיות אינדיבידואלית, שיש לה צרכים ורצונות שונים משל אחרים. אם חשוב לך להיות כמו כולן, אז יש יותר משמעות ל"אמורה". אם את ייחודית לעצמך ולעולם, אז לא. ברור שתאבדי את החופש שלך כשתהיי אמא. יש לך בכלל ספק בזה? את לאמחוייבתלהרגיש כמו נשים אחרות, את גם לאמחוייבתלהרגיש אחרת מהן. קבלי את מה שאת מרגישה כפי שאת מרגישה, ואולי תנסי להבין מדוע את מרגישה כפי שאת מרגישה. ובמאזן הזה שבין כן ללא, נסי להרגיש מה עושה לך את זה יותר. זה הדבר הקרוב ביותר להחלטה שאולי תצליחי להגיע אליו.