פרידה או המשך זוגיות? מה הצעד הנכון?

אורן שלום,אני יכולה להתחיל מהרבה משפטים, אבל המשפט הבעייתי ביות רהוא שלא טוב לי בזוגיות שלי, אני לא באמת מקבלת את הבן זוג שלי כפי שהוא והחשיבה שלו לעיתים נראית לי מאוד מעוותת...לדוגמא כשהוא מגיע לבית הורי הביתה הוא יכול להתנפל על האוכל סתם כי הוא מאוד רעב מבלי לחשוב לרגע שאמא שלי עבדה הרבה מאוד זמן במטבח להכין אוכל שהוא טורף תוך שלוש שניות, הוא עושה את זה עם כולם ואני מניחה שלכל בחורה אחרת זה היה מפריע גם- כשהוא היה צעיר הוא היה סוג של פרא אדם קטןן, עף מעשרה בתי ספר (מאז הוא "התיישר" לומד עכשיו אלקטרוניקה תואר שני ומתרגל) , אני משתגעת לפעמים מאמירות "סתם מצחיקות"שיש לו, מרוב שהכל בצחוק לא יודעים כבר מה לא...יש לנו שותפה והיא עושה דברים שלא יעשו (לדוגמא החביאה לנו את האבקת כביסה שלנו בחדרה) הוא מאוד התעצבן ואמר שכשנעזוב הוא יחבל לה במכשירי חשמל...אני יודעת שהוא מתכוון לזה ואלו בדיוק הסממנים להתנהגות שלו מגיל צעיר יותר והיא מפחידה אותי...פעם הוא אמר גם שהוא תמיד ילחם עליי ואף פעם לא יתן לי לעזוב, אבל יש שם משהו מעבר- באמירה עצמה בטון שמפחיד אותי. יש שם משקעים כי הוא כועס שאני מעירה לו על לא מעט דברים ומבקרת אותו מצד שני הלכנו השבוע למסיבה מטעם העבודה שלי וכשנפגשנו עם הבוס שלי הבוס שלי אמר:"נעים מאוד אני הבוס של א" והבן זוג שלי השיב :אני הבוס שלה" רציתי לקבור את עצמי באדמה ..מן אמירה שובינסטית שאין לה מקום והוא לא הבין ממה אני מתרגשת...ועל זה היה עוד תקל ביננו..העניין הוא שבגיל 31 לעזוב מערכת יחסים זה כמעט בלתי אפשרי עבורי מצד שני אני מרגישה שאני לא שלמה- ואם אני שלמה זה ליומיים שלושה עד שמתחיל שוב הלופ של להתמודד עם המציאות באמת...אני יודעת שהוא אוהב אני רק לא יודעת מה זה אומר....

אלינור יקרה,
החיים הרבה יותר ארוכים מכפי שנראה לך. אפשר לעזוב בגיל 31, ולהגיע לזוגיות טובה ומשפחה. את מה שאת אומרת בגילך, ראיתי נשים אומרות זאת בגיל 23, 27 או 39, או 42, וגם נשים שהגיעו לזוגיות ומשפחה גם לאחר מכן. למרות הקושי שישנו לפעמים בלבד ובהתחלות חדשות, לאף אחת אני לא מציע להישאר בזוגיות רעה. תמיד יש אלטרנטיבות, ואת רק צריכה לבטוח בזה שזה אפשרי. יכול להיות שאת אומרת לעצמך – אני מעדיפה שניפרד בעוד שש שנים עם שני ילדים, מאשר עכשיו. אולי. אני חושש שאת אומרת לעצמך יותר "אולי הוא ישתנה". חשבי היטב על ההמשך של הידוע. לפעמים הבלתי ידוע (שלאחר פרידה), עדיף.

ומה אם אני כבר לא יודעת אם הזוגיות הזו טובה או לא? פעם אני חושבת שכן ופעם אני חוששת שלא, אבל מה שבטוח שאין לי חשק מיני כזה גדול ומעבר לכך הרגישות היתרה שלי לא מתאימה לעור העבה שלו, אבל עדיין יש שם כמה תכונות אופי טובות שלו כמו יציבות, ארגון, אני יודעת שהוא אוהב אותי וילחם עליי גם במצבי משבר, כמה יעשו את זה עבורי? אבל השתלטנות שלו והקונקרטיות שלו איתי במצבים מסוימים היא בלתי נתפסת( יש את הזוגיות של הוריו מנגד שמשקפת בהחלט מניין ההשראה..) והוא תמיד אומר לי שזו אני שמרגישה דברים ומנתחת כל דבר והוא לא מבין על מה המהומה...אני רואה את כל הגברים משתנים לנגד העיניים, כן, גם הנשים, אבל אני מרגישה שמה שמשתמע מהאמירה הזו היא שעשיתי ויתור ואני לא מאמינה יותר באהבות שמחזיקות מעמד כי זו השלישית שכבר לא מחזיקה, יש לי רגש התחלתי, הוא יורד ואז מה שנשאר זה חוסר אונים ואי יכולת לעזוב שוב, נוסיף לזה את המצב הכלכלי הגרוע ואת חוסר התמיכה- אני רק מסיימת עכשיו תואר ראשון בביולוגיה, ותקבל תמונת מצב מאוד מבלבלת...מוזר, מאדם הכי אמוציונאלי שיש אני מסיימת את המכתב שלי אליך עם נימה רציונאלית, הפחד כנראה הוא להישאר חסרת כל....

אלינור יקרה,
אני לא יודע כמה סטטיסטיקה למדת, אבל גודל המדגם שלך הוא שלוש דגימות, ואת מסיקה מזה מסקנות. :-)אבל את כן לוקחת בחשבון לא רק את מה שיש בקשר, אלא גם את חוסר הביטחון שלך ואת חוסר העצמאות שלך בלעדיו. ומכאן חוסר הביטחון שלך בקבלת ההחלטות. לו היית עצמאית יותר, לו היית עם קריירה ברורה יותר, לו היית יותר בטוחה ביכולת שלך ליצור קשר, היה לך קל יותר לעזוב. ומכאן שאת מתלבטת גם כאשר הקשר לא משהו.להבהרת הנקודה הזו, הקשורה לתהליכים של קבלת החלטות בתנאים של חוסר ודאות, אנא קראי את הקישור הבא:http://www.orenhasson.com/tips2010/tip-2010-10-08.asp