התלבטויות זוגיות: מה לעשות?

שלום,
אני כותבת כאן בפעם הראשונה מאחר ואני אובדת עצות לחלוטין.הגעתי למצב בו אינו יודעת בדיוק מה לחשוב ואיך..אני בת 21 ונמצאת בקשר בן 4 וחצי שנים עם בחור בן 22 .הכל טוב, ואף טוב מאוד לנעט פרטים ואירועים שהחלו לצוץ...לאחר תחילתו של ריב טיפשי, הויכוח נטע לכיוון של תהייה מצידו " לאן הקשר הזה הולך?!" הוא טוען שבחורים צריכים לצאת לנסות מהכל ורק אז להתמסד, אני מצידי מבינה אותו כי למרות הכל הוא בחור צעיר, אך אני לא חולקת עימומ את הרגשתו..שאלתי אותי אתה לא רוצה להיות איתי? הוא אמר שהוא רוצה שאני אבין בעצמי כי הקשר הזה לא מוביל לשום מקום וכי עליי להבין זאת, וליזום פרידה.בנוסף הוא אמר כי הקשר הזה ימשיך עוד שנה ועוד שנה..אני מבחינתי הסברתי לו כי אני לא מרגישה איזשהו רצון שקרוב להרגשתו ושאני רוצה להיות איתו וכי אני כלל לא ממהרת להתחתן...ביקשתי ממנו שיענה לי.. האם אכפת לו בכלל ממני? האם כואב לו כשרע לי? הוא אמר שכן.ביקשתי, בבקשה ענה בכנות..אתה רוצה להיות איתי, או שאתה לא רוצה? ומה שתענה יהיה ההמשך ליחסים בנינו... לאחר שתיקה ... הוא ענה כי הוא רוצה להיות איתי, שאלתי, אתה בטוח בהחלטה שלך? הוא ענה כן. כך נגמרה השיחה בנושא זה.יום למחרת הוא ביקש להפגש איתי והביא לי מתנה .... באותו היום היחסים בנינו היו כאלו שהשיחה הזו לא קרתה כלל...אני אובדת עצות ולא יודעת כבר מה אני אמורה לחשוב ..האם מישהו מכם יוכל לשפוך מעט אור על ההתנהגות שלו??

סיגל יקרה,
לפעמים יכול להיות שזה עניין של גחמה של רגע. אולי מישהו אמר משהו שהדליק לו משהו. זה לא אומר שהמשהו הזה לא קיים אצלו מקודם, אבל היה רדום. אולי הוא הרדים אותו שוב. יחד עם זה – יכול להיות שהרעיון הזה, של להתנסות עם עוד נשים לפני חתונה, יצוץ מחדש.אני מציע לך להניח לזה לשבועיים-שלושה, ולהעלות את הנושא מחדש. אם זה משהו משמעותי – זה יעלה שוב בעוצמות דומות. אם לא – אולי תוכלו לדבר על זה באופן שפוי, כלומר, שתוכלי להבין את הצורך, אפילו להיות אמפתית כלפיו, אבל גם לשים את הגבולות, ולומר "לא בבית ספרי". כלומר, אם אתה רוצה להיות איתי, אהיה הכי טובה בשבילך שאני יכולה, אבל תהיה איתי.