פערים אינטלקטואליים בזוגיות

שלום.
אני בת 24 ובן זוגי (לשעבר) מזה שלוש שנים בן 28. בשנה האחרונה נפרדנו פעמיים עקב סיבות הקשורות לעתידנו. יש לציין כי הספקות לגבי עתידנו הן שלי בלבד. בן זוגי עוסק בחיי הלילה ובתחום המוזיקה. אני סטודנטית למשפטים. אני מתקשה לראות איך חיינו מובילים לעתיד זוגי מוצלח עקב הפערים בינינו, השוני באורח חיינו בתקופה זו בעיקר והאפשרות להתעצמות והתפתחות הפרעים בעתיד. אנחנו מדברים על עתיד משותף ומערכת היחיסים בינינו טובה מאוד הן מבחינה תקשורתית והן מבחינה מינית. אני אוהבת אותו מאוד וכאדם וחבר אני רואה עצמי מפתחת איתו עתיד אך הספקות לגבי הפערים בינינו מפחידים אותי נורא. אני מוצאת עצמי כבר פעם שנייה לאחר פרידה ממנו מתחבטת קשות בשאלה האם שיקולי, המתבססים בעיקר על קשיים ופערים כלכלים ואינטלקטואלים שאני צופה בקשרנו הם אכן סיבה לסיים את הקשר הנהדר והנפלא שלנו או שמא עלי להקשיב לליבי ולתת לחיים להוביל אותנו. אשמח לעצה בנושא.

יאלי יקרה,
אני כותבת שהתקשורת ביניכם טובה, אז היכן הפערים האינטלקטואליים? שאת תהיי עורכת דין והוא מוזיקאי? או הפערים הם שאת תתפרנסי בשפע, והוא אולי לא?בסיס כלכלי ראוי הוא מטרה ראויה. כעובדה, כל העולם הקפיטליסטי, כלומר, ביחד איתו כנראה שמרבית תושבי המדינה חושבים שזו מטרה ראוייה. את צריכה גם לזכור, אבל, שבעולם המקצועי והחברתי שבו את חיה (עורכי דין) זו מוסכמה של הצלחה חברתית חזקה עוד יותר מאשר בכלל הציבור, כך שאת מושפעת ממנה עוד יותר. מצד שני, גם תקשורת זוגית וגם מיניות טובה הן מטרות ראויות, גם אם הן פחות נוצצות מאשר השגים כלכליים. ונדמה לי שגם עם זה יסכימו איתי מרבית תושבי המדינה. יש מי שמשיג את זה בלי זה, ויש מי שלהפך. אם חשוב לך להשיג את שניהם, ואם את חושבת שתצליחי לעשות זאת טוב יותר בלעדיו, ואם את חושבת שתעשי את כל זאת ותוכלי למצוא יחד עם זאת גם הרבה אהבה כמו שיש לך איתו, אז אולי את באמת לא במקום הנכון. ואני לא ציני, כי העובדה היא שכבר נפרדת ממנו על הרקע הזה בעבר, ואם לא תשלימי עם דרך החיים שתהיה לכם, יהיה לך מאד קשה בכל מריבה לא להטיח בו את הויתור הגדול הזה שאת מוותרת עכשיו. הדרך איתו היא גם הסכמה והשלמה עם דרך החיים שכרוכה בזה, ולכן הצלחתה תלויה רבות גם בך.

תודה רבה על תשובתך המהירה. ארצה להעמיק ולשתף אותך במחשבותי הרבות... כן, הפערים האינטלקטואלים בינינו הם אינם מן הנמנע. ומעבר לכך, אף אחד לא חתם לי שכאשר אסיים את התואר אהיה עורכת דין מבריקה ואוכל להתפרנס בשפע. איני שואפת להתפרנס בשפע אלא בכבוד.הבסיס הכלכלי הוא אכן מטרה ראויה ועל בסיסו קמו ונפלו קשרים זוגיים רבים. עם זאת, איני חשה מאוימת מהסביבה והמציאות החברתית שעלולה לאפוף אותי בעתיד ואף להפך, אשמח לא להשתעבד למציאות זו ולחזור הביתה לאדם שיחזיר לי את הרגליים לקרקע.אך לא ניתן להתעלם מכך כי אורח חיינו אינו תואם. ואם לא בזמן הלימודים שלי אז בוודאי שלא בזמן הקריירה + 2 שלי בעתיד. ;) אלו נתונים אשר לא ניתן להתעלם מהם מתוך חשיבה רציונאלית ובשל כך אני צופה קשיים רבים בעתיד.בינינו, אני צעירה, אני יכולה למצוא עוד הרבה מערכות יחסים, מוצלחות יותר או מוצלחות פחות. אז מדוע לא לנסות ולשפר את נקודת הפתיחה שלי. בשלב זה של חיי אני מרגישה כי אני ממסדת ומבססת את עתידי ובחירת בן הזוג שלי הולכת יד ביד עם הקריירה.ומצד שני אני אומרת לעצמי. וואלה, את אוהבת אותו, הוא אוהב אותך, אתם אחלה זוג ומסתדרים נהדר. אז תני לבנאדם הזדמנות להוכיח עצמו. הוא בן 28 וכל עולמו עוד פתוח לפניו. מי אני שאשפוט ואקבע שהוא לא יוכל לפרנס את המשפחה בכבוד. מי אני שאקבע שעתידי יותר זוהר ומוצלח מעתידו. מי אני שאבקר אותו על הדרך בה הוא הולך כאשר אני הולכת בדרך הנורמטיבית, הלא יצירתית המשעממת והצפויה? אם נדרשתי לדרג את סדר העדיפויות שלי, האושר, כמו כל אדם אחר, בין אם קפיטליסטי או לא, הוא במקום הראשון. בתוכו הוא כולל את ההגשמה העצמית, הבריאות, חיי החברה, והסיפוק מחיי. העושר, הוא אולי במקום השני. ומצד שלישי, אולי חבל על הזמן של שנינו?......... הבחירות בחיים מובילות אותנו וכרגע אני בצומת. לאן נכון יותר לפנות? לרגש או לשכל? ואם אוכל לשאול, מה היית מייעץ לבתך בתור אב על סמך נתונים אלו ולא בתור איש מקצוע?

יאלי יקרה,
גם לילדים שלי הייתי משאיר, בסופו של דבר, את הבחירה, ומאפשר להם להתלבט עד שיגיעו למסקנה שלהם. ואם וכל עוד ירצו לחשוב איתי בקול רם – אשמח לעשות זאת איתם. בסופו של דבר הם צריכים לחיות עם ההחלטה שלהם ולהיות שלמים איתה. אז זה בסדר שאת מתלבטת, אבל בסופו של דבר, ואולי זה יפתיע אותך, כנראה שההשלמה שלך עם בחירה שלך (איתו או בלעדיו) חשובה יותר מאשר הבחירה עצמה.ובדרך, יש מקום גם לרגש וגם לשכל. את האיזונים תצטרכי למצוא לפי מה שנכון לך.

עזרת לי מאוד.יום טוב :)