פערי גיל בזוגיות: מה באמת מפחיד?

שלום
אני בחורה בת 37 גרושה פלוס 3
כבר שנה רווקה
לאחרונה התחלתי לצאת עם בחור בן 30
הוא הראשון שיצאתי איתו והתחלתי קשר
יש בנינו הכרות מוקדמת וידידות
נפגשנו פעם אחת ומאז נוצר קשר כייפי .
מבחינת ויזואליות לעולם לא הרגשתי שהוא נראה קטן ותמיד נראה גבר כזה
הייתי מוםתעת מהגיל
הוא בוגר, איכפתי, אינטלגנט, מצחיק ויש בו מעלות אדירות ורואה בו גבר.
יש לי חששות ומנסה להבין מהם.
הוא בוגר ובשל ורוצה משפחה וגם אני רואה את עצמי בונה משפחה.
מה שמלחיץ אותי זה אןלי פעם הגיל? המס עצמו?
שאהיה בת 40 הוא יהיה בן 33!
שאהיה בת 45 הוא יהעה בן 38!
מנסה להבין מה מפחיד אותי פה.
אני נראת מצויין לגילי וממש לא נראה בת 37
מנסה להבין מה מפריע לי? מפחיד אותי?

יפעת יקרה,
מצאת בחור שנראה לך טוב, ומוצלח מאד, ואיבדת ביטחון ביכולת שלך לשמור אותו איתך לאורך זמן. זה קורה לגברים, וזה קורה לנשים. נניח לרגע שהוא היה מבוגר ממך בשנתיים, אבל חתיך על ומצליחן בכל קנה מידה, ומבוגר ממך בשנתיים. אני מניח שגם אז היית חוששת באותה המידה. לא עניין הגיל כשלעצמו מפחיד אותך, אלא הפער שאת רואה בין הבחירה שלו אותך, לבין האפשרויות שאת מעריכה שיש לו או שתמשכנה להיות לו בהמשך הדרך, כאשר את לא בטוחה מספיק במעלותייך, ובאפשרות שהוא באמת מאוהב בך או ימשיך להיות מאוהב בך. רק כדי להבהיר, יתכן שאת כן בטוחה בעצמך, וכן מכירה במעלותייך – אבל לא עד כדי כך שהן תוכלנה לספק אותו לאורך זמן, בנתון האפשרות ש"תמיד אפשר לחזור ולבחור".כאשר את מסתכלת על מה שמקובל, ועל הסטיגמות החברתיות, את רואה פערים. לא כתבת אם הוא רווק או גרוש, ו/או אם יש לו ילדים. היות שכתבת שהוא רוצה "משפחה", אני יכול להבין מזה שהוא רוצה להצטרף אליך ואל ילדייך כ"משפחה", אבל נראה לי יותר שהוא רוצה ילדים משלו, מה שמכניס אתכם לטווח זמן קצת מואץ. גם זה כשלעצמו עלול להפחיד.רק התחלת לצאת איתו, ועוד בעידן שבו האפשרויות מצומצמות ומוגבלות יותר וחריגות מבחינת יצירת החוויות המשותפות. אבל היות שהוא מאד מוצא חן בעינייך, אני חושב ששווה לך לתת לזה הזדמנות. אחרת תכעסי על עצמך לאורך שנים, על ההחמצה. למרות הסטיגמות, יש גם זוגות מאושרים עם פערי גיל שכאלה. יחד עם זה, נסי להבין אותו עוד, ובעיקר – המשיכי לבחון את המחוייבות הטבעית שלו אליך – אבל מבלי לתת לחרדות שלך ולספיקות שלך להשפיע על מה שאת עושה, ואם אפשר, לשמור אותן במינון קטן, בהשגחה אחורית, ומבלי לתת להן ביטוי, כי הן עלולות לקלקל

תודה על המענה
הוא אכן רווק.
אני לוקחת את מה שכתבת במיוחד את הקשיים שלי עם עצמי של לשמור אותם בשקט כי באמת הם יכולים להרוס.
באמת מפחיד אותי העיניין שכתבת, שהוא יכול תמיד לבחור .....
כאילו מפחדת שאחריי שנתיים נגיד או יותר הוא יבחר אחרת ואהיה עם עוד ילדים ופרודה שוב?
כי כבר אהיב גדולה יותר ולא בת 37
ולא היה מפחיד אותי גבר גדול ממני אך כשהוא קטן בשבע שנים זה מקשה עליי כי אני לפניי שבע שנים הייתי במקופ אחררר ועברתי המון והוא שם בגיל30.
ויש לי ביטחוו עצמי ובטוחה במעלותיי עכשיו....
אך ככל שאתבגר אולי כבר לא?

מה אמורה לעשות במצב כזה?
לעולם לא יהיה לי ביטחון בדרך הזאת בגלל פעם הגילאים.
למרות שאין פער בנראות
בכוונות
במטרות
מעבר לזה שהחיים מלאי הפתעות

יפעת יקרה,
מה שאת אומרת לי הוא שהדבר שהכי מפחיד אותך הוא הגיל שלך. אני יכול לנחש שמבין כל המימדים שבהם את מעריכה את עצמך, כמו מראה, אינטליגנציה, הצלחה, אולי אפילו אימהות ויכולת חברתית (שעליהם לא דיברת), הכי קשה לך להתמודד זה עם הגיל, כי לכאורה – שם אין לך שליטה. זה ממשיך לזוז, בקצב קבוע, ולא עוצר לרגע.את רואה את השינויים הפיזיים והמנטלים שעברת בפרק הזמן שבין הגיל שלו לגיל שלך, ואת ההתבגרות שלך בשלב הזה, וזה מפחיד אותך, אבל זה את. זה לא הוא. הוא בכל זאת בן אדם אחר, ועם צרכים אחרים, אולי אפילו חרדות ופחדים אחרים משלך. בטוח ניסיון אישי בקשרים זוגיים שהוא שונה משלך, אולי לימד אותו אחרת, ושאולי כיוון אותו דווקא אליך. אבל את רואה אותו מנקודת המבט שלך, ולכן זה מפחיד אותך בכל זאת. אולי בצדק, ואולי לא. לכן הדרך היחידה שלך לדעת טוב יותר, היא באמת ללמוד אותו. ובזה אני מחזיר אותך לקרוא את כל הדברים האחרים שכתבתי לך, כי התייחסת כאן רק לפחדים שלך. ראי גם את היתר, וקיראי אותם שוב ושוב, כדי שתהיי מסוגלת לראות את התמונה השלמה טוב יותר.

יפעת יקרה,
אני מתנצל על השהות בתגובה שלי. לא ראיתי שהשבת לי.את צודקת. במקרה שלך – את מושפעת, שזה אומר, חסרת ביטחון, בעיקר בהיבט הזה, של הגיל. אבל ברור גם שאת חושבת על החשיבה שלו דרך החשיבה שלך. לא בטוח שהיא באמת תואמת לשלך. יתכן שהוא רואה דברים אחרת ממך. אחרת ממה שאת תופסת כמקובל, אחרת מה'סטיגמה', שיש לה משמעות בעינייך, כי אולי בעינייך יש יותר משמעות למה שאחרים חושבים ממה שיש לה עבורו.ואולי בכלל כל העניין הזה הפוך לגמרי, ואת חוששת מהאופן שבו רואים אותך, כ'קוגר', חתיכה מבוגרת שמחפשת צעירים.יפעת – אי אפשר לדעת מה יקרה. כרגע, את עם הפחדים שלך. את בעיקר מאד חוששת להיפגע אם זה לא יצליח. אבל את לא חושבת שזה נכון תמיד, ולכל זוגיות? – היתרון שלך בהצפת הפחדים שלך הוא שהם מתאימים לסטיגמות החברתיות. הרי גם את יודעת שלפעמים יש זוגות שאינם פועלים על פי הסטיגמות, ומצליחים באופן מנוגד להם. ובכל זאת, זה מפחיד אותך. אולי כי את לא בטוחה שאת יודעת להתמודד עם פגיעה, או עם המחשבה שאולי החברה תאשים אותך בזה שהיית צריכה לדעת מראש – בגלל הסטיגמות. הפעילי את שיקול הדעת שלך, ואם את יכולה – ללא הסטיגמות, אלא לפי ההכרה שלך את עצמך ואותו. לא בטוח שתצליחו. גם אם הכל מתאים לסטיגמות, לא בטוח שתצליחו. אבל אני חושב שאת מרגישה שיהיה לך יותר קשה להתמודד עם הכישלון, כי אחרים יצביעו לך על זה שלא ראית את "המובן מאליו", שהוא הסטיגמה החברתית. אני חושב שאולי כאן הקושי העיקרי שלך – להתמודד עם הביקורת החברתית. ואני חושב שאם תצליחי לבחון את העניין בעיניים שלך בלבד – זה יהיה נכון יותר. זה נראה לי חשוב בהרבה מהביקורת החברתית – כי איתה אני חושב שתצליחי להתמודד בסופו של דבר, בין אם זה יצליח ובין אם לאו. לא שזה פשוט, אבל זה הדבר שבשבילו את צריכה כוח, כדי ללמוד להתנהל על פי הצרכים והתובנות שלך. ואם תעשי טעות, שבאמת אי אפשר לדעת לגמרי מראש – שזו תהיה הטעות המשוקללת והמחושבת שלך. אנשים עושים את זה כל הזמן, והרבה פעמים לגמרי שווה לקחת סיכונים.

תודה רבה, החכמתי.