פער ציפיות בזוגיות: מה עושים?

שלום,
אני בת 24 ובן זוגי גם הוא בן גילי. שנינו ביחד כבר שנתיים ואנחנו סטודנטים. לאחרונה (חצי שנה) אני מרגישה ממנו דפוס שיש "הוא" ויש "אני" ואין "אנחנו". זה מתבטא בדברים כמו הוא טס לטיול ארוך בלעדיי כאשר הרבה מהחברים מסביבנו טסים ביחד עם בנות/בני הזוג, אם הרבה זוגות חברים מסביבנו גרים ביחד או מדברים על עתיד משותף אצלנו אין דיבורים כאלה כי זה לא רלוונטי כיוון שאנחנו כרגע סטודנטים. אני מרגישה שהוא מעדיף להיות יותר עם חבריו מאשר איתי (ואני הכי מפרגנת ונותנת לו את החופש ושמחה שהוא מבלה איתם)פשוט אם נצטרך הקרבה בשביל מטרה משותפת שלנו הוא יעדיף להקריב את המטרה לטובת מטרה משותפת עם חברים.... אולי אני נשמעת לחוצה לחתונה או בחורה קנאית אבל זה ממש לא כך, אני כן משגעת אותו לאחרונה עם שיחות בנושאים הללו, אני פשוט לאחרונה באמת מרגישה שאם אני רואה אותנו כ"אנחנו" ביחד ועושה הקרבות בשבילנו הוא לא. עשינו אין ספור שיחות ואפילו שאלתי אם יש לו משהו שמפריע לו בקשר או האם הוא כבר לא בעניין, הוא עונה שאהבתו אינה השתנת. אומנם אני כבר אובד אצות ולא יודעת מה לעשות להיות קרה, לבכות, להיות נחמדה.... אני מאוד אוהבת אותו ורוצה שזה יצליח אבל קשה לי לעשות הכל לבד... מה אפשר עשות? איך להתנהל?תודה מראש

חן יקרה,
אני מבין שבעצם ההתנהגות שלו לא השתנתה, אלא שהציפיות שלך עם הזמן הלכו והשתנו. שכן, זה אומר שאת כבר מתחילה לראות את האפשרות של עתיד משותף, ושואלת את עצמך איך הוא ייראה, והוא עדיין חי את הרגע.זה פער טבעי בין גברים לנשים בגיל הזה. ואני עושה הכללה, כמובן. כמו לומר שגברים יותר גבוהים מנשים. זה נכון בממוצע, אבל יש נשים רבות שיותר גבוהות מגברים רבים. כלומר, בגיל שלכם, גברים נוטים יותר בקלות עדיין לא לראות את עצמם בשלים לנישואים, בעיקר כי הם עוד לא מבוססים מקצועית וכלכלית, ונשים נוטות יותר בקלות לראות את עצמן אימהות.העובדה שאת "משגעת אותו" בזמן האחרון בעניין הזה, אומרת שאולי נכנסת לחרדות שאולי הוא לא ירצה אף פעם. אולי, אם היית בטוחה שמבחינתו חתונה איתך בעוד שנתיים או שלוש היא עניין ודאי, זה היה מרגיע אותך. קצת, כמובן, כי איך אפשר לסמוך על כך ששום דבר לא ישתנה במשך שלוש השנים הללו? איך תוכלי לסמוך על עצמך שבאמת תהיי רגועה בשנים הללו, כך שהוא ימשיך להרגיש טוב איתך? איך תוכלי לדעת שהוא לא ירצה את המצב הנוכחי לנצח?זה שלב לא פשוט, קריטי ואופייני לזוגות רבים בשנות העשרים שלהם, ובעיקר בשנות העשרים המוקדמות שלהם. זה צד אחד של העניין. הצד השני הוא שאת רוצה לבנות יותר "ביחד", כדי לוודא שטוב לו איתך. כי אם הוא זקוק גם לפעילויות אחרות, כמו עם חברים, אז אולי את לא מספיק טובה בעיניו? - זה לא בהכרח נכון. זה עניין אינדיבידואלי. הוא לא זקוק רק לקשר הזוגי, אלא גם לעניינים אחרים שהוא מקבל עם חברים. זה קצת מערער את הביטחון, ועל כך אולי תצטרכו לדבר יותר. אבל לא באיומים ובכעסים, אלא בפתיחות ובהבנה, ועם יכולת לחשוף את הפגיעות ולקבל זה את זה. אם תצליחו - זה יכול להעצים את הקירבה והזוגיות מאד.