קשר מורכב: ניתוח והמלצות

שלום.
אני ובעלי פרודים כבר כ 6 חודשים. הוא בחר לעזוב לאחר שהייתה לנו שנה קשה במערכת היחסים. אנחנו נשואים 5 שנים וביחד 9 שנים. אני שבר כלי בתקופה הזו. בדיכאון ובוכה המון. הוא בסוג של ״מערכת יחסים״ עם מישהי אחרת אבל עדיין ממשיך לשמור איתי על קשר ואנחנו נפגשים וגם יש בינינו יחסים אינטימיים. הרבה יותר טובים מאשר כשהיינו יחד. כשהוא מגיע הוא טוען שהתעגעגע אליי ונותן לי מחמאות. אך עדיין שומר על קשר עם מישהי אחרת. האם לדעתך יש לנו סיכוי לחזור ולבנות משהו ביחד? למה לדעתך הוא ממשיך בקשר ההוא?
תודה

את יקרה,
יש כמה אפשרויות, ולכן קשה לדעת בדיוק. לא כתבת בני כמה אתם, אבל יתכן גם שהוא מנסה להרגיש טוב עם עצמו כגבר, בעצם העובדה שיש לו יותר ניסיון מיני. את מצפה לשיקום הקשר הזה, אולי כי אינך מאמינה ביכולת שלך להגיע לקשר טוב אחר. או אולי לא מספיק מהר (כאן, הגיל שלך יכול להיות משמעותי). גם כי את אוהבת אותו, וכי האכזבה קשה.יש סיכוי שהקשר ביניכם יתחזק. אני רק לא יודע עד כמה הוא רב. אלא בצד זה, את גם מרגילה אותו לכך שמקובל עליך שיהיה איתך בקשר במקביל למישהי אחרת. כך אמנם את שומרת עליו. לכאורה הוא לא בוגד בך, אלא בוגד בה, ובכל זאת, אם הוא יחליט להיות איתך, זה דפוס שעלול להשפיע. אני לא חושב שנכון להאריך בסוג של קשר כזה. כשתרגישי שהוא באמת רוצה אותך,כדאי שתבטאי את הצורך שלך בקשר בלעדי. שיחליט.

שלום
דוקטור ותודה על התשובה. אני בת 29 והוא בן 31.
אתה צודק לגבי מה שאמרת עליי. זהו הקשר הרציני הראשון והיחיד שלי שבאמת התפתח לנישואין. הוא האדם היחיד שאני מכירה כבן זוג וכאן גם מתחיל הקושי.
אני מאוד אוהבת אותו, ובאמת מקווה שהוא יבין שהוא אוהב אותי גם עדיין.
התהליך הזה מאוד קשה לי ולוקח ממני את כל הכוחות.... אני מנסה להיות סובלנית אך באמת לא יודעת כמה זמן עוד אוכל להחזיק מעמד...
תודה רבה לך.

את יקרה,
אני מבין את הקושי שלך. את אולי (או כנראה, או לבטח) רואה את הקשר איתו כסיכוי האחרון לקשר, וזה מתיש, כי זה או הוא או לא כלום. בודאי שזה לא נכון, אבל אין לך הניסיון או הביטחון לדעת את זה.אני מאד ממליץ לך ללכת לטיפול פרטני. את צריכה ללמוד להבין מי את, מה הכוחות שלך, ואיך את יכולה או אפילו יש לך הלגיטימציה למימוש הצרכים שלך. אף אחד לא מבטיח לך את זה מידית, גם אף אחד לא מבטיח לך את זה איתו. מצד שני, אם תלכי לטיפול, זה גם לא אומר שבהכרח זה יהיה בלעדיו. אבל אם זה יהיה איתו, זה צריך להיות מהמקום הנכון של כיבוד וכבוד הדדי. עשי לעצמך טובה, ועשי זאת, כי את בקשיים נפשיים מאד קשים, נראה לי שאת מאד לא בטוחה בעצמך וביכולת שלך להגיע לחיים שיש בהם סיפוק, שלא לדבר על אושר, וזה לא נכון. אולי הסימן הטוב ביותר לכך שזה לא נכון הוא העובדה שאנחנו, בני האדם, חיים חיים מונוגמיים. שזה אומר שלרובנו יש בני זוג שהם פחות או יותר תואמים את מי שאנחנו. פחות או יותר. לא באופן מושלם, ובני הזוג שלנו לא מושלמים. בממוצע, הרי, במערכת שבה כולם מתחתנים עם כולם (שזה בערך מה שאנחנו עושים), בני הזוג שלנו הם ממוצעים. השאלה היא מה אנחנו עושים, בממוצע, עם הממוצע הזה...זה לא כזה מסובך להבין שבעצם, השאלה אם אנחנו מוכנים להיות בזוגיות, תלויה בנו, המוכנות שלנו לקבל את בן הזוג "הממוצע" שיש לנו, תלויה בנו, גם אנחנו, ובזה אני כולל גם אותך וגם אותי, לא כאלה נוראיים, ככל הנראה, והאושר שלנו תלוי ביכולת שלנו לקבל בן זוג שהוא פחות מפרפקט. אחרי הכל, כמה יש כאלה?אחרי הדיון הפילוסופי הזה, אני רוצה שוב להמליץ לך על טיפול, כדי ללמוד לקבל את עצמך ואת העובדה שאת יכולה. ולפי האופן שבו את מבטאת את התובנות שלך, אני יכול לומר לך בודאות שאת יותר מהממוצע. מגיע לך, ואת יכולה להיות מאושרת. את רק צריכה ללמוד את זה.