פער בצרכים זוגיים ופרק ב'

שלום
ד"ר אורן,בן זוגי ואני בני כ 40, פרק ב' של שנינו, לי שני ילדים מנישואיי ולו אחד.אנחנו בזוגיות כשנה וחצי, ללא מגורים משותפים. מתראים פעמיים-שלוש בשבוע. כל סופ"ש שני, בהתאם להסדרי הראייה של הילדים משני הכיוונים.בעיקרון ה"סידור" הזה עובד לא רע ומאפשר ביחד ולחוד במינונים סבירים, בנוסף אציין שיש בינינו פתיחות ותקשורת מצוינת ואהבה גדולה.מספר דברים שאני רוצה להתייעץ איתך:1- מכיוון שהזמן שלנו לא רב יחד, אני מרגישה שאני הופכת קנאית לזמן הזה. כלומר- אם יש איזו "התקלה" שלא מאפשרת לנו להפגש, ולא משנה מה הסיבה (ילד חולה, חגים שמשנים את הסדרי הראייה, טיול של אחד הילדים וכו') אני מתערערת, כועסת עליו (זה תמיד "בגללו", אני דואגת ועושה שמיניות באויר על מנת שלא תהיינה התקלות כאלה מהכיוון שלי) ומרגישה כמו ילדה קטנה שרוקעת ברגליים ולא מוכנה שיקחו ממנה דבר מה שיקר לה מאוד. אני יודעת שזה לא הגיוני ובמורכבות של המערכת שלנו תמיד יהיו שינויים ועניינים ובכל זאת...2- הוא אדם מאוד "סוליסט" - חי לבד, אוהב את הלבד שלו ואני מרגישה שהוא איתי רק כאשר הכל מסתדר ולא דורש ממנו כל מאמץ. לאחרונה הוא הפסיק לבוא אלי הביתה, אנחנו נפגשים רק אצלו, מכיוון שלא נוח לו אצלי בדירה לדבריו. יש לי כלב בבית והוא נרתע מבעלי חיים ונגעל מהם, הוא טוען שזה גורם לו להרגיש לא נוח אצלי בבית והוא לא מוכן לבוא אלי גם אם המחיר הוא שנפגש פחות.אני מתלבטת עד כמה לדרוש ממנו את ההתפשרות מצידו . מצד אחד - לא רוצה לגרום לו להיות במצב שלא טוב לו ולא נעים לו. מצד שני - הבית שלי הוא חלק ממי שאני. ולוותר לגמרי על להיות אצלי בבית זו פשרה גדולה מאוד עבורי (מה גם שלעתים זה ממש לא מתאפשר . אני חוזרת בשעות מאוחרות מהעבודה, לא יכולה לבוא אליו ואז האלטרנטיבה היא שלא נפגש גם בימים שאנחנו ללא הילדים...)3- שוב ה"לבד" מול הביחד - כאשר אנחנו עם הילדים, הוא ממעט להפגש . זה יותר מדי בשבילו. הוא לא רוצה את המשפחתיות הזאת, רועש לו מדי, לוחץ לו מדי והוא מוכן לעשות את זה לזמנים מאוד קצובים ולעתים רחוקות (קורה שחודשיים- שלושה אנחנו לא נפגשים עם הילדים...)וגם כאן - ההתלבטות שלי היא עד כמה לדרוש את זה. כי לי זה חסר ואני זקוקה גם לחלק הזה במערכת היחסים. גם אם לא לגור יחד, אני רוצה יותר ביחד. והוא, נדמה לי, ... רוצה יותר לבד. אני יודעת שהוא אוהב אותי ונהנה בחברתי, אבל כנראה זקוק פחות ליחד צמוד ומשפחתי.מה דעתך?

דורינה יקרה,
אני חושב שהקושי העיקרי שלך הוא שאת רוצה "לדרוש" ממנו, רק שאת יודעת או חוששת שאם תדרשי, את עלולה להפסיד אותו. מכאן גם השאלה המרכזית שלך, שהיא נוגעת למינון הקסם:עד כמהלדרוש ממנו? ותשובתי שהיא שאני לא יודע אם יש דבר כזה.זה לא אומר שהוא לא יכול להתפשר על חלק, אבל אם כן, דרכך צריכה להיות שונה. כשאת חושבת במונחים של "דרישה", את כנראה חושבת במונחים שמוליכים להתנגשות. אבל את חושבת על זה כי את לא רואה דרך אחרת, וכי את מתקשה לחיות עם מודל הזוגיות הנוכחי כאשר הצרכים שלך שונים משלו.אני לא מתכוון לשפוט בין הצורך שלך לצורך שלו ולכתוב מי מהם צודק ומי לא, או מי מהם צודק יותר. לך יש צורך מסויים, שהוא שלך, לטוב ולרע, ולו יש צורך אחר, שהוא שלו, וגם הוא לטוב ולרע. לאף אחד מכם אין, ככל הנראה, כוונות רעות, וכל אחד מחפש הן את הזוגיות והביחד, והן את מילוי הצרכים שלכם, והקושי הוא שיש פער בין הצרכים. את רוצה יותר ביחד, הוא זקוק לביחד בתנאים מסויימים, וכנראה גם פחות. לא פעם זה מסובך גם כשלעצמו, אבל כאשר מעורבים גם ילדים (כי זה פרק ב'), ורגשות כלפיהם, הסיפור הופך להיות מסובך עוד יותר.והשאלה היא אם את מסוגלת לקבל את מה שהוא יכול לתת לך במינון הזוגיות, ולומר לעצמך: "אני אמנם רוצה יותר, אבל אם זה מה שהוא מסוגל לתת, אני מוכנה בכל זאת להמשיך בזוגיות הזו."וזו שאלה חשובה, משום שאם את מקבלת זאת כך, ושהוא לא יכול אחרת, וגם שאת לא מוכנה להסתפק בזה, את גם מבינה שאת צריכה ללכת. ואז המלחמה שאת מנהלת עכשיו מולו, ובכללה הדרישה ליותר, היא מלחמת מאסף על עצם קיום הזוגיות. ואם תחשבי על זה עוד קצת, תראי שזו מלחמה את יכולה ואולי אפילו אמורה, ואולי גם באותה מידה של הצלחה או כישלון, לעשות עם עצמך - לקבל אותו כפי שהוא. זה קשה לו וזה קשה לך.ואם את חושבת שהוא יכול יותר וזה רק מאבק כוחות שהוא מנהל מולך של מי שיוותר יותר, את בעצם נלחמת על הכוח שלך בזוגיות. אם זה כך, זה מאבק אחר לגמרי. ולכן השאלה היא על מה המאבק ביניכם. והשאלה היא גם אם את רוצה להאבק, או אולי לוותר על מאבק, ולנסות ולשכנע להתקרב יותר ולהיות יותר ביחד, ובהדרגה, בדרך של לימוד, של הקניית ביטחון הדדי, של התקרבות הדדית גם בין ועם הילדים - גם אם זו תהיה איטית מאד. והיא תהיה איטית מאד. וזה יהיה קל יותר אם את מוכנה לקבל את מה שיש, ומוכנה לומר לעצמך שמה שלא יקרה, את נשארת איתו.